לא אגדיר את דורון רפאלי. הוא מחבר הרבה תחנות בדרכו למוסיקה של מיזוג תרבויות, במסלול שנע בין מסורתי למודרני, בין אוריינטאלי למערבי, עממי וג'אזי. מבחינתו האלבום הזה הוא "מסע אחורה בזמן", אבל על כל צעד אחורה, קיים גם צעד קדימה. בתוך במסע הזה נמצא למשל מוסיקה כורדית, מקצב בלקני, משהו תימני, עממי טורקי, ים תיכוני, ג'אז, פיוז'ן. הכל  מנסה להיכנס תחת "בית אבא", אבל האקלקטיות של דורון רפאלי, המוסיקאי ואיש כלי ההקשה, אינה קשורה בטבורה דווקא עם חלקת אדמה מסוימת בילדותו. האלבום מגוון מאוד. "בית אבא" עצמו שפותח את המסכת המוסיקלית הוא קטע אווירה מיוחד מאוד המבטא געגועים, שזור אלמנטים של ג'אז, הרמוניות שמיימיות, מלודיות יפהפיות. השקט כמו נכתב כשיר נושא לסרט. "מי אני" לוקח לריקוד עממי אתני בעל גוון תימני כולל דיבור. הטקסט עצמו העוסק בשאלות זהות ("מי אני ומי אתה/מי האב ומי הבן") – רזה. המוסיקה הריקודית היא כל הסיפור. היופי של הקטע הוא בעיקרו אינסטרומנטלי, פיוז'ן שמתחיל בקצב פאנקי ונמשך במנגינה בעלת ניחוח מקומי, צליל גיטרות אוריינטלי יפהפה והרמוניה קולית שמימית.
לרפאלי יש גוונים אתנים ברורים, שהופכים אותו לאחד מאמני הרב תרבותיות הבולטים במוסיקה המקומית. קחו את "רינד'יקה" בשפה הכורדית כמו גם "קבוקים" – גם הוא מהמסורת הכורדית בנגינת סקסופון וזורנה (אמיר גבירצמן). הדימיון של של דורון רפאלי (תופים, כלי הקשה ושירה) את רן לוי (בס, פסנתר, עיבודים) מביא את המוסיקה הזו ל-2018. "עג'ויים" הוא נעימה קצבית מלאת שמחת חיים, מהלך הרמוני מורכב, ניחוח עממי בנגינה מצוינת של ניצן עין הבר בסקסופון ואלתור בגיטרה של אגם תימור. בין הבוכרי והטורקי ("בא בא ג'ים") נכנס שיר ישראלי – "שבחי ירושלים" של אביהו מדינה בגרסה מורכבת עד נועזת עם מעבר קצבי מפתיע. הצבעוניות האתנית ג'אזית עממית הזו  מגיעה עד תפילת סליחות ליום הכיפורים ב"אדיר ונאור" במהלכים מיוחדים של פסנתר (יאיר סתוי) וסקסופון (אמיר גבירצמן). לדורון רפאלי אין גבולות. הוא יגיע גם לדיוק אלינגטון בשיר "מרים בקראוון" בשעטנז מערב-מזרח.
השילוב של צלילים מכמה סגנונות מוסיקליים (מוסיקה אתנית, מוסיקה ישראלית, ג'אז, רוק) נשמע  לכיד ומיוחד בעיבודים עשירים, המבטאים את הייחוד של דורון רפאלי כמוסיקאי מקומי הנפתח כפרח מרהיב למערב ולמוסיקת העולם כאחד.

דורון רפאלי פרויקט בית אבא רינדיקה רמיקס