יותר בא לרקוד מאשר לרוץ. לכו על ריקוד אולד פאשן  אלגנטי בתנועה מזגזגת. מילים? רץ, רץ, רץ אליה, חצה גבולות, ואז שום דבר. לא עונה. המנגינה ננעלה על רגלי. אלא מה: כבר לא אותן הרגליים. היו ימים שרקדנו בטירוף ריקודים סלוניים. מהסלון של דורי בן זאב (מה עושה פה רוטבליט?) יוצאת בשורת ההתרפקות. הוא ממשיך לחייך. לעולם לא כועס או בוכה. הקלילות יותר מנסבלת. לא בטוח שדורי רץ היום כמו שהוא רץ פעם, אבל בנפש הוא ממשיך לרוץ באותה קלילות משובבת נפש. הצמידו גופות לריקוד במעגל. מגיל 6 עד 86. רוצו בצעדים מדודים, חיוך על הפנים. את בן זאב לא מעניין לרוץ לאן שהרוחות העכשוויות של המוסיקה נושבות. הוא רץ לאן שרגליו נושאות אותו. נחמד.

רצתי אליך אהובתי/ לראות אותך שתראי אותי/ את מחכה לי בביתי/ רצתי אליך אהובתי
רצתי בקיץ החם הלוהט/ רצתי בחורף רטוב ורועד/ רצתי זקוף כושל ומועד/ איזה מזל אני רץ כעת
רצתי אליך רצתי אליך/ רק אליך אהובתי/ רץ אליך רק אליך/ רצתי אליך אהובתי
ולא עייפתי מלרוץ/ כשאת איתי אין כל תירוץ/ וזה עושה גם טוב ללב/ קלי קלות רגלי אוהב
רצתי אליך…
וברגליים קלות/ איתך חציתי גבולות/ מבלי לשאול שאלות/ ואת לא עונה לי – לא עונה
רצתי אליך…