דניאלה ספקטור צילום מרגלית חרסונסקי

זמר נוגה

דניאלה ספקטור וגבע אלון

מילים: רחל לחן: שמוליק קראוס הפקה מוסיקלית: תמיר מוסקט
3.5/5

בפסטיבל הפסנתר 2015 שמעתי את גבע אלון ודניאלה  ספקטור  על במה אחת. חשבתי אז שזו אינה קומבינה זמנית, אלא יש לה פוטנציאל לחיים ארוכים. מדובר היה במעין בליינד דייט מוסיקלי שצלח. שני יוצרים אישיים וייחודיים מאוד ניסו לכרוך זה את הרפרטואר של זו.  ולעלות על נתיב אחד. לא יודע לאן הוליכה דרכם המשותפת בשנתיים האחרונות, אבל הנה מגיעה סנונית שמבשרת חידוש של השת"פ.
הדואט הזה לשיר של רחל את שמוליק קראוס ביוזמת גלגל"צ שמפיקה משדר מיוחד לרגל 50 שנה לצאת האלבום "החלונות הגבוהים", מחזיר גם לאחד השירים היותר מושרים ומוקלטים של המשוררת, אישה ערירית, עקרה ובודדת נואשת בתשוקתה לאהבה, לילד, משוררת שנאחזה בנופי הארץ תוך שהיא נאבקת בבדידותה. השיר אומר כמעט הכל בשפה ברורה ומדויקת על הכמיהה חסרת התוחלת – "אחכה לך עד יכבו חיי, כחכות רחל לדודה". פרט ל"החלונות הגבוהים" אהבתי את הגרסה של אסתר עופרים לשיר הזה. הביצוע של ספקטור את אלון שנפתח בצליל קסטיינטות, מלווה באפקט של מחיאת כפיים קצבית ובקולות שמימיים אינו מרים את השיר לפסגה פרשנית חדשה, אלא משאיר אותו בקווי המתאר הפשוטים שלו.

התשמע קולי רחוקי שלי 
התשמע קולי באשר הנך 
קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי 
ומעל לזמן מצווה ברכה. 

תֵּבֵל זוֹ רַבָּה ודרכים בה רב 
נפגשות לדק נפרדות לעד. 
מבקש אדם, אך כושלות רגליו, 
לא יוכל למצוא את אשר אבד. 

אחרון ימי כבר קרוב אולי, 
כבר קרוב היום של דמעות פרידה. 
אחכה לך עד יכבו חיי, 
כחכות רחל לדודה.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות