אז מה הבעיה שלה? – בעיה. מה קרה לה? מבולבלת, נבוכה. הכל נעשה, הכל נאמר. מה חשוב מה אומרים עליה. אפילו לכתוב על עצמה שירים נמאס לה. אולי תסתפק בחיבוק, לא להרגיש לבד. דניאל ויסמן מופיע כאן בקרדיט הראשי על השיר. לתומי חשבתי, כי מדובר בזמרת. אבל רק מקריאת הקומוניקט התברר, כי ויסמן (27, שנה ג' ברימון) הוא לא גברת אלא היוצר והמעבד, ואילו הזמרת היא נועה מרגלית. האם זו מגמה עכשווית, שיוצרים לוקחים לעצמם  את הקרדיט על ביצוע שירים, גם כשהם אינם הזמרים? נועה מרגלית ראויה לקרדיט יותר משמעותי בביצוע הזה, לא רק כחלק מההרכב הקלאסי. אם וייסמן מתעקש, הייתי הולך על משהו כמו  "דניאל ויסמן מארח את נועה מרגלית". אני אומר את הדברים, כי מדובר בביצוע קולי יפהפה, רגיש נרגש ומתכוון, שזור נפלא בעיבוד המיתרים העוטף את קולה. דניאל וייסמן יצר מיניאטורה של יצירה  – מילים-לחן-עיבוד-ביצוע שחוברים לשיר לירי קסום, שנכתב בתתהליך קומפוזיטורי מובהק הדורש יצירתיות, השראה ודימיון ושליטה בטכניקות התזמור.  הוא יצא מהטקסט, חש אותו ומצא נפלא את אופי העיבוד, שהעניק לשיר ולביצוע איכות של ממש.

כינור ראשון – רוני לוי, כינור שני – יובל ליפשיץ, ויולה – סופיה אהרון, צ'לו – טללית, ניצוח – עמית קצנגולד, שירה – נועה מרגלית, גיטרה אקוסטית – דניאל ויסמן

 היא לא צריכה מזל, גם לא שיטות זולות/ ומה שהיא עכשיו זה בכלל לא קרוב
למה שהיא הייתה רוצה להיות/ היא לא צריכה טובות, היא רק רוצה חיבוק
אבל בדיעבד הכל נשאר בדיוק/ אותו דבר אז איך הכל שונה?
ומה כבר נשאר לה שלא עשו?/ ומה כבר קרה לה שלא אמרו?
ומי זה קורא לה?/ אולי הוא בכלל לא פה
הקיץ כבר עבר, ורק הסתיו נשאר/ וכל הזכרונות מהשבוע שעבר
פתאום רצים, מהדהדים בראש/ מזמן היא כבר אמרה מה שחשבו כולם
מה זה משנה בכלל, היא אפילו לא בגילם/ אבל עכשיו היא מרגישה לבד
ומה כבר אכפת לה מאחרים?/ כי מה זה חשוב מה כולם אומרים?
ומה זה קורה לה? / נמאס כבר לכתוב שירים