עטיפת האלבום השני של דקלן מקנה (Declan Mckanna) מציגה תמונה מטושטשת של היוצר בן ה -21 על רקע שחור. הוא מושיט יד אל המאזין, לבוש כלאחר יד להופעה בטופ אופ דה פופ בשנת 1974: הסרבל המתכתי הבלתי רכוס שלו נוצץ בתאורה הרכה, כתפיו מוגזמות כל כך עד שגבולותיהם הם בגובה הפה שלו.
המראה של מקנה מתכתב עם אופנת ה – Glam של השבעים – מעט איפור עיניים, לק ורמז של נצנצים על פניו מבדילים אותו כותבי שירים של ימינו – אבל זה משהו אחר. Zeros, אלבומו השני כמו משנת 1974, מעין אלבום אבוד שעולה מן האוב בהוצאה מחודשת, ממש לא מוסיקאי מהמאה ה -21 שהמוזיקה שלו פונה לקהל הטיק טוק. מקנה אולי רוצה לחזור אל עבר נוצץ ומפתה, ולא רק בגלל הערצתו הרבה לדיויד בואי, אבל הוא נשאר בהווה.
לפני 4 שנים הוא זכה בתחרות כשרונות בפסטיבל גלסטונברי. אלבומו הראשון "מה אתם חושבים על המכונית שלי" הלהיב את המבקרים. האלבום השני מעין הצדעה לגיבורי הגלאם של השבעים כולל נגיעות דיויד בואי. במילים – הרהורים על בעיות של ימינו, ממשבר האקלים ועד הרשתות החברתיות. באלבום הבכורה סדרת שירים שהתייחסו לנושאים של חמים להתאבדות טרנסג'נדרית והיחס של התקשורת הימנית להגירה – יצרה לו תווית של "קול הדור" או הדובר של דור ה- Z.
השירים נוגעים בכמה עניינים מתקופת הגלאם – דיסטופיות עתידניות, רמיזות של אפוקליפסה ממשמשת ובאה. הדיסטופיה (מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים שליליים כמו בעריצות או דיקטטורה שלטונית וניצול האנשים) מתגלה כחיי היומיום בשנת 2020, האפוקליפסה היא סביבתית, הזרים-מהגרים נאבקים לאו דווקא באפרוריות הקיום הפרברי אלא בלחצי הרשתות החברתיות.
מוסיקה: צליל הסינתיסיזר העתידני ב- Twice Your Size, רוח הרפאים של בואי רוחשת ב – Emily , רמזים של להקת T Rex ניכרים בשירת הליווי וסולו הגיטרה ב- Be an Astronaut. אבל זה אף פעם אינו מרגיש שמקנה עוסק בחיקו או "מכניע" את אישיותו לטובת העבר: זה נוגע בעבר, אבל שום דבר באלבום אינו נשמע רטרו כמו שעטיפתו מרמזת.
אם מקנה מסוגל לכתוב דברים כאלה בגיל 21 – כולל השפעות העבר מבלי להעיר אותו מחדש – העתיד שלו נראה מסקרן.
וידיאו 1 The Key to Life on Earth
וידיאו 2: Be an Astronaut
