התבוננות בתמונות ישנות של ילדות מנקודת מבט בוגרת – מעוררת רגשות, כל אחד והחוויות שלו. דריה ורד מתרפקת על פרצופים שלה כילדה קטנה. מתייחסת מעט לתחושות שהתמונות מעוררות בה. השיר על הנייר "רזה" מאוד. אתה מקווה שהמוסיקה תשלים. אכן: זכרונות הילדות מונשמים ע"י הקול והצלילים. קולה של דריה ורד כמהורהר משהו, מעורפל ומרחף כמו כמו כדי להמחיש את תחושת הריחוק מצד אחד והגעגוע מצד אחר. השימוש בטוח הקולי מיוחד – מטון נוגה של אינטימיות אישית היא עוברת לטון גבוה יותר שמשדר תחושת כמיהה – שאינה קיימת בטקסט. השימוש בקול הוא האלמנט המיוחד שבשיר הזה, ההולך עקב בצד אגודל עם המנגינה הקוהרנטית והעיבוד הפונקציונאלי, שמבהירים את קווי המתאר התחושתיים שלה.
On the shelf of my childhood / An old photo stands
Me and dad and me, / our faces blend
on the shelf of my childhood / and old photo stands
kids looking at me / waiving hands
little girl / you and your shiny hair
taking away my air / and my house is falling down
On the shelf of my childhood / An old photo stands
Me and dad and me, / our faces blend
on the shelf of my childhood / and old photo stands
kids looking at me / waiving hands
little girl / you and your shiny hair
taking away my air / and my house is falling down
