giv-b.jpg

"עלי גבעה", שירים מלפני קום המדינה, "האמיני יום יבוא" שירים מקום המדינה

אילו לא הייתה הגבעטרון, היו חייבים להמציא אותה

התו השמיני
4/5

אילו לא הייתה הגבעטרון, היו חייבים להמציא אותה. חבורת זמר היא מוסד בהוויה הישראלית. בטח הגבעטרון. כששומעים "שיר העמק", "שיר העבודה" "ספינה נוגה" נדמה לך כאילו היוצרים כתבו בשביל הקולות האלה.
אני מקשיב לשני האלבומים: מבחינתי – שירים "מלפני קום המדינה" ו"מקום המדינה" הם עניין סמנטי בלבד. מה חשוב ש"שיר העמק" נכתב ב-1935 ע"י אלתרמן וסמבורסקי ו"זמר לספינה" ב-1946 ע"י חיים חפר ללחנו של דוד זהבי, שאגב נשמע שיר מודרני יותר מאחרים. שניהם  נשמעים אותה שנה כשהגבעטרון שרים.
אגב, זה לא לגמרי מיושן: שימו לב לצליל הגיטרות הפאנקיות ב"שיר העובדה והמלאכה" התערובת הזו של נוסטלגי ועכשווי. (אילן גלבוע, סחטן על ההתפרעות עם הקיבוצניקים) גם ככה – שני הדיסקים לא באו לבשר על מהפכות .שירי ארץ ישראל בקונספט רוק מתקדם? למרות שהגבעטרון התקרבו לראפ (סאבלימינל) לא ניסחף.
רוצים ואלס? – יש. השיר נקרא "בין פרחי הגן", שיר שתורגם מרוסית. לא לשכוח – אמא רוסיה הייתה מעורבת חזק בשירי ארץ ישראל. הנה ידה ב"שלום עירי נוחמה" לפי אלכסנדר צ'ורקין  בלחן רוסי של וסילי סולביוב, אבל היו כאן מלחינים נהדרים שהושפעו לא רק ממוסיקה רוסית: משה וילנסקי שהלחין את "בכל זאת יש בה משהו" של אלתרמן. ישנם בדיסק הראשון עיבודים יותר מורכבים כ"עלי גבעה" (ברוידס-נרדי) עם ניחוח מזרחי, ועיבוד פחות שירה בציבור.

יפה עשו שצירפו שורות קצרות על כל שיר. לא להאמין, למשל, ששיר כמו "שיר לנמל" נכתב ע"י לאה גולדברג לכבוד חנוכת נמל ת"א. הלחן חגיגי ציוני-לאומי בנוסח האנו-באנו ו"שאו ציונה נס ודגל" שקיים אף הוא ב"עלי גבעה" במחרוזת המושרת באותו טון ולהט של מארש סונגס כולל "המעפילים" "זמר הפלוגות" ו"שיר בוקר".

אני עובר ל"האמיני יום יבוא" – שירים מ"קום המדינה" – רוחות מלחמה שמנשבות חזק החל מ"האמיני יום יבוא", השיר שיפה ירקוני עשתה עליו קריירה. נדמה לי שזה יותר דיסק לשירה בצוותא. קחו שירונים ל"היו זמנים" – חלקו לבנים ולבנות. פטר ורטהיימר יוסיף צליל סקסופון.

תתרפקו על "יצאנו אט" (חפר-זהבי) בביצוע שמעביר את התום היפה של השיר. ותמשיכו באותה הרמוניה יפה ל"לילה לילה" (אלתרמן-זעירא) אבל גם עיבודים מדליקים – הפסדובלה של "הפרוטה והירח" (חיים חפר-עמימי), הניחוח היווני ב"שיר הכד" (אברהם חלפי-מרדכי זעירא) מחרוזת "היי הג'יפ" בליווי חשמליות רוקיות, רוח השירה הישראלית המסורתית שנושבת מ"הרעות" בשירה מלאת השראה של הגבעטרונים כמו גם ב"באב אל וואד" (חיים גורי-שמואל פרשקו) וב"הן אפשר" (חיים חפר – דוד זהבי) שירים שמזדקנים יפה בקולותיהם היפים של הגבעטרונים.
ולפני סיום, "רבותי ההיסטוריה חוזרת" בעיבוד בראס סקשן בעל סממנים פאנקיים. ועם הפלמ"ח שצעד בסוריה ימשיכו אוהבי הזמר העברי ל"צ'יזבט" – בקצב מארש ויגיעו לנקודת הסיום בתחושה שלא קרה אמנם הרבה עם חבורת הזמר ששנותיה כמעט כשנות המדינה, אבל עדיין לא נס ליחה, ואפילו התרעננה.

עיבודים והפקה מוסיקלית: אילן גלבוע

הגבעטרון פייסבוק

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. "שירים מקום המדינה".השירים נהדרים,המקהלה מצויינת,הליווי/העיבוד המוזיקלי-אסון.

    לשירים יש את הניחוח הייחודי,המקרין על האווירה.מי שהחליט לצרף לקולות ההרמוניים של המקהלה את הליווי המוזקלי שמזכיר תזמורת חתונות ,עשה עוול גדול למקהלה בכלל ולשירים בפרט.

    ניחוח החציר הוחלף בניחוח פלסטיק זול מסין,כמה חבל.
    לא היה מקום לקחת קלסיקה ולהתייחס אליה כפרסומת לג'ינס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות