עיון ביקורת

החברים של נטאשה, רדיו בלה בלה בשידור מהאיצטדיון (היכל מנורה מבטחים, נובמבר 2019)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

והרי הודעה: השידורים של רדיו הנטאשות חזרו. תעברו תחנה: יש סיבה להאזין לתחנת הרדיו הפיראטית-פיקטיבית גם אחרי 25 שנה. שידורי בלה בלה חזרו מעודכנים. לשידור התפרץ ליאור אשכנזי בתפקיד הגיבור המפוצל מהאלבום הכפול – א. וקסמןהתרוצץ בשלל פרצופים נהדרים בין ארקדי דוכין את מיכה שטרית כדי לטפטף בהומור ובסרקזם סיפורים מאופרת רוק עצובה, צינית, המחברת סיקסטיז לניינטיז, פינק פלויד, דייר סטרייטס, ביטלס, רוק, ראפ וטכנו. האופרה הגיעה לאיצטדיון אחרי המבול המשבש בפסטיבל התמר. יש תיקון!
אני אוהב לחזור לשירים של הנטאשות. מתאימה לי המלנכוליות הפיוטית שלהם. דוכין המדוכדך תמיד השלים את שטרית הרומנטיקן הבלוזיסט. בפעם הראשונה נולדה כאן להקה ששרה הכי נכון את הדכדוך על רקע הביאוס והנרקסיזם, וגם יצרה אופרת קונספט מהוקצעת על פי המודל של "החומה" של פינק פלויד.
נכון ל-20.11.19 “רדיו בלה בלה”  ממשיך לשדר משל סטירי רלוונטי על הבנאדם המערבי מול הכאוס הגדול של החיים, חיים בחוסר כיוון, בחרדות בלתי פוסקות, בדידות וחוסר משמעות. בתוך הכאוס (הרע הגדול שמנצח את הטוב) מחפשים בטירוף אהבה, שיש טוענים כי היא מתה.
ההבדל בין הגרסה המעודכנת  לגרסאות קודמות – בחיזיון. כזו אופרת רוק נדיר לא ראינו במקומותינו. להיכל מנורה מבטחים נדחס מופע ראווה, אירוע חזותי של וידיאו ארט + תאורה, שהיוותה שחקן ראשי.
לא  מאמין שמישהו הגיע לאיצטדיון בלי להכיר את הנפשות הפועלות:  אחד וקסמן ,שדרן התחנה הפיראטית, מפוצל לארבעה ראשים, פרדי, הפי, שץ וליזה. זוהי מסגרת הדרמה שחילקה את הערב לארבעה חלקים, שמתארים מסכת קלאוסטרופובית, שופעת סגנונות, קטעי מעבר, שירים שביניהם עובר חוט מקשר האומר דברים על נפשות תועות בדרכי החיים. לא תמיד יוצא לך לשמוע פופ ישראלי של אנשים, שעוצרים בנקודה מסויימת בחייהם ושואלים שאלות על המשברים, הפחדים ועל הגיהנומים הקטנים.
מיכה שטרית אינו נושא דגלים. הוא כותב טקסטים פלקטיים על דכאון שיוצא מטירופיות רגעית. הוא יוצא מתחושה של חיים שמתמצים בשאלה בנאלית כמו “מה יהיה? מה יהיה?” או “מי נגד מי?” או בנסיון לשרטט קווים ל”האהבה הישנה”. קולות השדרנים המתערבבים בין קטע לקטע הם רקע לתחושה הסיחרור הפסיכדלי.
ארקדי דוכין אינו פאנקיסט, גם לא רוקר כבד, גם לא אנרכיסט, אבל הוא ידע לעשות פסיפס מוסיקלי ממצבים פסיכוטיים, ולהגיע אולי מפוזה יומרנית ובקריצה הומוריסטית עד אופרה, ובערב הנוכחי היא מתגשמת הלכה  למעשה עם קובי מרימי.

מוזיקה: אלבום הקונספט חוצה הז'אנרים רווי מלודיות עצובות וקטעי רוק במיטב ההשפעות, כמו גם קטעי קישור שמתחברים  לסיפור על המופרע בנפש, המשדר מתחנת רדיו שזה יומה האחרון לשידור. החברים של נטאשה הנשימו את רעיון אופרת הרוק מחדש, באמצעותו של המפיק הבלעדי לואי להב. העניקו ליצירה  חותם מחודש של מחזמר אלמותי בעיבודים שחלקם חדשים. הגיטרה של מיקי הררי מתכתבת עם הצליל של דיוויד גילמור מפינק פלויד. גם ווקאלית קרה משהו: כשנינט ואמיר דדון עלו לשיר, הבנת מה משמעות של תוספת הזמרים בהצגה של נטאשה. פתאום שמענו מוסיקת רוק בועטת.
ב"אני לא רוקד כשעצוב", הקהל קם לרקוד. הסקסופונים וצליל האורגן הזרימו חיים חדשים לשיר. הקהל חיפש את המוכרים להתענג עליהם מחדש. במערכה השלישית (שץ) והרביעית (ליזה) האיצטדיון נרגע. ראיתי קהל שנוטש אחרי חצות. רוב השירים בשתי המערכות האלו לא הפכו להיטים, והקהל הגדול חיפש לרקוד ושלא יהיה לו עצוב. לחלק הזה ההצטרפו ערן צור, שהשתתף בו גם במקור, ועמיר בניון, שניסו לתרום לחשיפת הכאב והבדידות שהדמויות מיצגות. הם נשמעו בדרך כלל חיוניים.
החברים של נטאשה הבינו כנראה את מהות הנפילה. לכן בהדרנים, שהחלו ב"שגרה", ונסתיימו ב"מיליוני אנשים" ו"נאמר כבר הכל", ניסו לעורר את הוויב מחדש. השעה הייתה כבר כמעט אחת, אבל כל מי שנשאר חש שלנטאשה יש עוד מה לומר, כדי להחזיר את החגיגה לבמה.
ארקדי דוכין ומיכה שטרית לא ניסו לנתץ דימוי בימתי קצת אנמי ואנטי כריזמטי, גם הפעם הם הסתפקו בד"כ במטר המרובע שלהם, אבל נהנו מההפקה האולטימטיבית גדושת האורחים. עם חומר כמו שלהם הם יכולים להמשיך לרוץ ולמלא כמה קיסריות. רדיו בלה בלה 2019 מסתיים במסר נאיבי שעובד: הטכנולוגיות המתקדמות לא ינצחו את האהבה הישנה. הלב מנצח עדיין את המכונות. זהו בעצם כל המסר של הסיפור.
השידורים של רדיו הנטאשות הותיק כנראה יתחדשו לעוד כמה הצגות. ארקדי אומר לקהל: הייתי שמח להיות איתכם ולראות איך ההצגה נראית ונשמעת משם. כמי שישב שם, אני יכול להרגיע את ארקדי. נשמע ונראה טוב מאוד. אפשר להמשיך לרוץ עם זה.

פרדי מערכה ראשונה: אוטוביוגרפיה, עכשיו, קנה מה שיש, פרדי על הבוקר, ספורט, אופרת סבון, שברי את הטלויזיה, הלו פרדי (נינט + אמיר דדון), שיר הדעיכה (נינט)
הפי מערכה שניה: עכשיו אני, קוק בצהריים, אני קיים, חדשות, נרקומנים, מעליות (אמיר דדון),  מאזין על הקו, אני לא רוקד כשעצוב
שץ מערכה שלישית: שם, בראשית ימי הכח (עמיר בניון), סוטה מיץ (ערן צור), דהר איתי על כסף (עמיר בניון), עד מתי? (עציר בניון), רוקנרול (ערן צור), האיש הרע (ליאור אשכנזי), האהבה מתה (עמיר בניון)
ליזה מערכה רביעית: קצת לפני חצות (ליאור אשכנזי), ליזה (קובי מרימי, ערן צור, אמיר דדון), מי נגד מי (קובי מרימי), הללויה (נינט)
הדרן: שגרה, מיליוני אנשים, נאמר כבר הכל

צילומים: מרגלית חרסונסקי

פרדי על הבוקר

עכשיו אני

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *