החצר האחורית

החצר האחורית – הפסיקו את המוסיקה

"המלך העירום רוכב על הנגיף"

מילים: יעקב רוטבליט לחן: איתמר ציגלר, תומר יוסף, גדי רונן ביצוע, עיבוד והפקה: החצר האחורית
5/5

חיכיתי לשיר הזה. הוא הגיע. פעמים רבות אני טוען, כי אין משוררי מחאה בארצנו. אם יש – מסתתרים, לא יוצאים מהחורים. כשנזקקים להם – דום שתיקה. יעקב רוטבליט התעורר, והעיר את אנשי "החצר האחורית". זה קרה בחצר האחורית שלו, ליד בלפור, בירושלים. כתב מילים על הסטוריה משתנה במהירות: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּדִיּוּק / כְּשֶׁהָעוֹלָם עָצַר?/ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה קוֹרֶה/ בִּזְמַן כָּל כָּךְ קָצָר/ אָז אֵיפֹה זֶה תָּפַס אוֹתְךָ/ נִנְעַץ כְּמוֹ סַכִּין?/ סַפֵּר לִי עַל הָרֶגַע / בּוֹ הִתְחַלְתָּ לְהָבִין".
יש כאן כמעט כל מה שצריך כדי לתאר את מה שקרה בחודשים האחרונים, בתוספת המסרים המתבקשים, הציניות החריפה ("הפסיקו את המוסיקה"), האירוניה ("המלך העירום רוכב על הנגיף", "הלילה מגיפה קשה/ בבוקר מזימה"), התסכול של העוסק בכתיבה ("מָה, שׁוּב כָּתַבְתָּ שִׁיר/ שֶׁאִישׁ כְּבָר לֹא יִשְׁמַע"), הרומנטיקה המרה ("נגן הכינור על הגג וכינורו הבוער").
 "החצר האחורית" מעלה את השיר על נתיבי ההתנגדות המרכזיים, הופכת אותו המנון. יש כאן שילוב של התרגשות והתלהבות ההולמות את אופיה של המחאה. המילים כמו הציתו את המוסיקאים, ואם חיפשתם את מהות "שיר המחאה" – זהו השיר בכל  מרכיב: האמירה, הכוונה, החיבור בין מנגינה וקצב, הגרוב והפאנקי, העיבוד המרקיד המקושט באלמנט חסידי (צליל הקלרניט), גם החיבור לקליפ. כל שנותר: להפעיל את הרמקולים בהפגנה הבאה ולהגביר ווליום.

הַפְסִיקוּ אֶת הַמּוּזִיקָה/ אִסְפוּ אֶת הַכֵּלִים/ יָבוֹאוּ הַמְּנַגְּנִים גַּם הֵם / בִּקְהַל הַמֻּבְטָלִים
כַּבּוּ אֶת הָאוֹרוֹת/ פָּרְקוּ אֶת הַבָּמָה/ קַפְּלוּ אֶת כָּל הַתַּפְאוּרוֹת / בְּעֶצֶם, בִּשְׁבִיל מָה?
הַבַּיְתָה, שַׂחְקָנִים/ הַתֵּיאַטְרוֹן סָגוּר/ הַמִּשְׂחָק הַזֶּה נִגְמַר / מָה פֹּה לֹא בָּרוּר?/
הַחְשִׁיכוּ אֶת הַמָּסַכִּים/ הַמַּצְלֵמוֹת כְּבוּיוֹת/ הַסְתִּירוּ אֶת הַמִּסְמָכִים/ הָטִילוּ חִסָּיוֹן
לַשֶּׁקֶר מֵצַח נְחוּשָׁה / לָשׁוֹן זְרִיזָה לִבְדּוֹת/ לֹא מִתְרַשֵּׁם יוֹתֵר מִדַּי/ מִכּוֹבֶד הָעֻבְדּוֹת.
רַק שָׁם לְמַעְלָה, עַל הַגַּג/ נַגַּן כִּנּוֹר עִוֵּר/ עֵינָיו בּוֹכוֹת, רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר/ וְהַכִּנּוֹר בּוֹעֵר…
הָאֵשׁ אוֹחֶזֶת בִּבְגָדָיו/ וְהוּא נוֹפֵל כְּעֵץ כָּרוּת/ בָּרוּחַ שׁוּב נִשָּׂא הַשִּׁיר / עַל מָוֶת וְחֵרוּת.
הַפְרֵד וּמְשׁוֹל, הָטֵל אֵימָה/ שַׁסֵּה אִישׁ בְּאָחִיו/ הַמֶּלֶךְ הָעֵירוֹם/ רוֹכֵב עַל הַנְּגִיף.
מָה, שׁוּב כָּתַבְתָּ שִׁיר/ שֶׁאִישׁ כְּבָר לֹא יִשְׁמַע/ בַּלַּיְלָה מַגֵּפָה קָשָׁה/ בַּבּוֹקֶר מְזִמָּה
עוֹד צַעַד מִתְקָרֵב/ עוֹד אָזִיק שֶׁמִּתְהַדֵּק / שַׁנֵּן אֶת הַתַּפְקִיד/ אוּלַי מָחָר שׁוּב תְּשַׂחֵק
עוֹד מִפְעָל קָרַס/ עוֹד עֵסֶק הִתְמוֹטֵט/ מִי שֶׁנֶּחְשָׁב כְּחַי/ מִי שֶׁחָשׁוּב כְּמֵת.
רַק שָׁם לְמַעְלָה, עַל הַגַּג/ נַגַּן כִּנּוֹר עִוֵּר/ עֵינָיו בּוֹכוֹת, רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר/ וְהַכִּנּוֹר בּוֹעֵר…
הָאֵשׁ אוֹחֶזֶת בִּבְגָדָיו/ וְהוּא נוֹפֵל כְּעֵץ כָּרוּת/ בָּרוּחַ שׁוּב נִשָּׂא הַשִּׁיר/ עַל מָוֶת וְחֵרוּת.
אֵיפֹה הָיִיתָ בְּדִיּוּק / כְּשֶׁהָעוֹלָם עָצַר?/ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה קוֹרֶה/ בִּזְמַן כָּל כָּךְ קָצָר
אָז אֵיפֹה זֶה תָּפַס אוֹתְךָ/ נִנְעַץ כְּמוֹ סַכִּין?/ סַפֵּר לִי עַל הָרֶגַע / בּוֹ הִתְחַלְתָּ לְהָבִין
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה / קָשֶׁה לְהַאֲמִין/ אִם לֹא תָּקוּם לִהְיוֹת אֶזְרָח – הֵם יַעֲשׂוּ אוֹתְךָ נָתִין.
רַק שָׁם לְמַעְלָה, עַל הַגַּג/ נַגַּן רְחוֹב עִוֵּר/ עֵינָיו בּוֹכוֹת, רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר/ וְהַכִּנּוֹר בּוֹעֵר…
הָאֵשׁ אוֹחֶזֶת בִּבְגָדָיו/ וְהוּא נוֹפֵל כְּעֵץ כָּרוּת/ בָּרוּחַ שׁוּב נִשָּׂא הַשִּׁיר / עַל מָוֶת וְחֵרוּת.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות