היהודים 2

פורטה

היהודים

התו השמיני
4/5

הסאונד הזה לא שייך לכאן. צרחו עלי בבית. תוריד ווליום. לא יכול להיות שהסאונד הזה יוצא ממכונות בישול מקומיות. הסאב וופר נכנס למצב כוננות..
"אני לא אוהב את מה שקרה לך" שר תום פטרובר באנגלית. לכתיבת המילים שותפה שותפתו אורית tt שחף. שניהם הלחינו. האיש מפעיל גרון עצבני. שיר על יחסים בצרות.
ואז בבית השני צורחת tt בברוטאליות – "זה מפני שמעולם, מעולם, מעולם, מעולם לא עזבתי אותך!" ובהמשך: I Never Left You I Want You.
בואו נגיד: כדי לייצר פוזה של מטאל, אתה לא יכול לשיר את זה בעברית. כדי לייצר פוזה, את חייב ללחוץ על דוושת הדציבלים. והיהודים ממשיכים לייצר פוזת הבי מטאל, אבל לא רק, וכשהם מייצרים פוזת מטאל, הם עושים את בכישרון תיאטרלי לא מבוטל. הדואט כאן ב – Don't Like הוא לא רק פוזה, אלא הפגנת כוח של פורקן ענק.
ואז האווירה מתרככת לרגע ב"אין לך מקום", חוזרים לעברית, פטרובר שואב משהו מהבטן שמגיע למיתרים. על מה הזעקה? רחמים עליה? "אין לך כבר כוח", "אין לך מנוחה", "אבוי לך, אבוי לך" ובסיום הוא מציע – "אתן לך את חיי/ רק שובי אלי". עוצמת השירה של פטרובר עושה מזה בלדת מטאל טעונה בוולטאג'ים, והגם שהטקסט זה כלום – הנה הטיפוס הדרמטי לפסגות הרגש עושה מזה תיאטרון רוק חזק.
"היהודים" מיומנים, יודעים להפעיל גיטרות, להטעין טקסטים בעוצמות שעוברות את התקן המותר.  הפעם דיסק מלא הפתעות.
האלבום הזה יוצא 5 שנים אחרי אלבום האולפן המקורי האחרון ("פחד מוות" – 2002) המוסיקה היא איזו זעקת רגש יותר מאשר תכנים שאני יכול להאמין להם, ועם זאת דווקא הפשטות הזו יכולה לדבר לרבים. גם מבחינת עיבודים – "היהודים" אינם איזו המצאת הדור, נגיד – "נירוונה" או "פרל ג'אם" מקומיים. הם אינם תגלית מוסיקלית במובן הטהור של המילה. מצד שני, הם עושים את מה שהם עושים במקצועיות ראויה הופכים את הפוזה ההבי מטאלית למשהו אותנטי.
אי אפשר לקחת מאורית שחף את העוצמות הבלעדיות ה"ג'ניס ג'ופליות" שהיא מקרינה כשהיא שרה – "לקטוף גבעול/ לחלום על שקיעות בסגול/ לשכוח הכל" ב"ככה אני", לא טקסט ייחודי-מקורי-מעניין אפילו נורא סתמי עד פשטני, אבל הטונים האלה לוקחים אותו למקומות נאמר – עמוקים יותר.
"הנה זה בא" – בלוז מטאל – על המוות שבא, יש כאן בור ואלהים ומשפט הרגעה באנאלי כמו "זה כמו לישון רק בלי לקום", ועדיין הדציבלים הם ש"קובעים תוכן" והמילים בטלות באלפים.
"עד שזה יעבור" – בלדה על "דנה שלי" שנופלת לאחור "תופסת הראש מנסה לא לזכור". יש כאן סיפור שאני לא יורד לסופו. tt בטח יודעת על מה היא שרה. כי זו בלדת רוק שאומרת דברים גם בלי שנדע את הסיפור האמיתי שמאחורי. מהטובים בדיסק.
Somebody Else – זוהי tt מהיהודים? היא נשמעת כמו טורי איימוס. "אם תפלי אני אתפוס אותך", היא שרה. ו"אני מרגישה כמו מישהי אחרת". הנה חריג בדיסק. "היהודים" הם פה לא "היהודים".
תום פטרובר שר "עלק ניו-יורק סיטי אני לא קולט מה שם עשיתי", בהתייחסו לתקופה שהלהקה האמינה שמגיע לה יותר מאשר הצלחה בפרובינציה המקומית. היה קר, היה משעמם, האלכוהול דפק בראש וגם נכנס משהו לריאות.. כאן פטרובר מעמיס כוח ועצבים קוליים על השיר. ככה.
"להיות" בלדה בלוזית על רקע ביאוס – אבל עם אור בקצה המנהרה, דואט של tt ותום ששר "עוד יהיו ימים שלא תסבול … חפש עמוק בפנים כי שם נמצא הכל". השירה של פטרובר כאן מצוינת, ויש כאן ניואנס קלידים מפתיע בעיבוד עם מעבר גיטרות וסולו פריטה מפתיעים. יפה. ככה מנגנים בלדת רוק.
tt זועקת "לרגע לא לחשוב" בקטע התפרצות חסר נשימה – "גם כשלא בוכה" – רגע אחד בלי מוות, בלי לחשוב עליו. גם זה מגיע מהקרביים שלה. אנרגתי, עוצמתי.
אני שומע פסנתר אקוסטי?! השיר נקרא "לא יכול אחרת". הבנאדם שר-בוכה על מצב של מבוכה ובלבול. שהוא לא מוצא את הדרך, לא סולח לה, אבל לא יכול אחרת. לא יודע לאן הוא הולך. והאושר היה רק רגע קצר. בלדה מינורית. מאוד לא "היהודים" משהו אישי מאוד של פטרובר. מלודי להפליא.
tt שרה באנגלית Learning How To Dream – מחפשת מטרה, מחפשת בתוך הנשמות. מחכה לשמש. מטאל זעקות וגניחות די סתמי. לא מאמין לטקסט הזה.
פטרובר שר "חופשי" קצב מידטמפו על אחד שנח על שפת הים אחרי שאיבד חברים, מצברוח אבל מצא את אלהים והוא עדיין בחיים". גם את האור בקצה המנהרה פטרובר מכניס למסגרת הדרמטית הכבדה, שהפעם משדרגת את הטקסט.
ב – What About You אורית חוזרת לאנגלית ולאווירה שקטה. שיר אהבה, שמושר מהחלקים הפנימיים, והנה עוד דוגמית לכך שהיא מסוגלת גם בלי המטאליות הטעונה. מטפסת נכון. השיר? אוהבת אותו, חושבת עליו, אבל מה הוא חושב עליה? זה הולך עם עיבוד יפה לסולו חשמלית. תופים שנכנסים בחיתוך יפהפה. ככה בונים שיר.
"לעולם מצידי" הוא עוד בלדה של פטרובר, שבאנגלית הייתה נשמעת אחלה. האיש מבקש משמעות לחייו. לא מספיק "לחיות ולמות". האיש מחפש את מה שחסר, ותמיד חסר. גם כאן – בלדה נהדרת, מתפתחת משקט לעוצמות שאינן מוחצנות יתר על המידה, אלא במידה נכונה.
אורית tt מסיימת מינורית בשיר לירי, "חולמת" שרה את עצמה מתוך הזייה, מה שעובר עליה, מדמיינת-מרחפת, מבקשת כוח. לא תאמינו, אבל הגיטרות נעלמו. רק פסנתר אקוסטי ומיתרים. איזה סיום ל-79 דקות של האלבום הטוב ביותר שהוציאו "היהודים" מעודם.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות