קרן פלס עפה על עצמה, ונחשפת במערומיה כשופטת יהירה, מצועצעת  וקשקשנית, שלא לדבר על חוסר דיוקיה. את שרית חטיבה היא לא בחנה לפי הביצוע שלה לשיר "הגורל הזה", אלא לפי מי ששר איתה דואט – דודו אהרון. "האדום שלי הוא בגלל שאתה (דודו) הייתי כל כך טוב", אמרה, ואילו דודו אהרון חשב אחרת: "היא (חטיבה) ריגשה אותי כאילו כתבתי לה את השיר הזה". גם הראל סקעת חש, כי זה אחד הביצועים הטובים של שרית חטיבה, אבל  בראש של פלס היה הביצוע של אהרון. לא חטיבה. סקעת צדק גם, כאשר ציין כי נטע ברזילי, עם כל התחכום והכישרון שלה, מתפקדת על תקן די.ג'יי מועדונים ולא זמרת. גם כאן פלס אבדה פרופורציות וחילקה לה סופרלטיבים בשפע ששיאו "את יותר טובה ממני"… השוואה מוזרה, כי היא (פלס) ממש לא נמצאת באזור המוסיקלי של ברזילי.  ברזילי יצרה Vibe בימתי מול קהל רוקד במופע תקליטנות עשוי היטב שנועד לרחבות, אבל שום תוכן לא עבר מהקטע הזה. האם זה הולך להיות הדבר הבא באירוויזיון? – אני בספק גדול.
בהמשך קשקשה פלס משהו מסורבל וטרחני עם "אנטילופה" ו"ציטה" כדי להסביר לחן אהרוני שהוא נשאר עצמו ולא מנסה לחקות זמר אחר. אהרוני לא הבין מה היא רוצה מחייו, אבל נשאר עם חיוך של "אם את אומרת אז". היא הסתבכה גם באי-נימוק ל"אדום" שנתנה ליהונתן מרגי על "בסוף הכל חולף" (אורי בן ארי-סתיו שמש), למרות שמרגי נתן ביצוע של פרשנות נפלאה בחלוקה נכונה של אנרגיות שירה, בפרייזינג מצוין, בשירה בהירה ובדרמה מבוקרת. לא רק שהיא נתנה לו אדום אלא עודדה גם את הראל סקעת להכשיל את מרגי. סקעת שאמר על הביצוע מרגי – "אתה מביא משהו שאף אחד בדור הצעיר של הזמרים לא מביא" – נפל ברשת של פלס – ונתן אף הוא אדום תמוה, וגרם למרגי להגיע לשלב ההדחה. בסופו של דבר, מרגי הצליח לעבור את השלב הזה בקרב המשולש, כשהוא ניצח עם 89% בגרסה מהוקצעת מאוד ל – Love Yourself של ג'אסטין ביבר. נדמה לי שבקרב מול חן אהרוני, הוא נשמע ייחודי וחדשני יותר, למעשה – מועמד מועדף להתחרות על ייצוג ישראל בפורטוגל.

יהונתן מרגי – Love Yourself