קובי מרימי - Let It Be

והזוכה: קובי מרימי

הכוכב הבא לאירוויזיון

הגמר בהשתתפות קובי מרימי, כיתריה, שפיטה ומאיה בוסקילה
/5

כיתריה מעדה בשלב הגמר, לטעמי, בגלל הפקה מוטעית. לקחו זמרת סול בדם ובנשמה וניסו לייפות אותה. הסתירו את כישוריה  האמיתיים, במיוחד בשיר הקצבי Locked Out Of Heaven. חבל, כי היא שמרה על רמה גבוהה מאוד לאורך כל התחרות. במקום שהיא נכשלה – הצליח קובי מרימי: שמר על הסגנון שלו, התרכז בדבר שהוא טוב בו, וידע להעניק לשירים שבחר את המינונים הווקאליים הנכונים – תחילה ל – Always של בון ג'ובי, ובהמשך בביצוע נדיר ביופיו ל – Let It Be של הביטלס. מרימי ידע לנצל את כישוריו הווקאליים כדי לעשות אינטרפרטציות אטרקטיביות לשירים. נדמה לי שהמאופקות והכמו-ביישנות שלו עזרו לו הפעם לשמור בצורה הכי מדוייקת על קווי המתאר האומנותיים שלו. הוא הצליח להגיע לניואנסים יפים במעברים הקוליים. הבעיה עכשיו תהיה להתאים שיר למידות האלו, כדי שהוא יתעלה לרמה גבוהה עוד יותר באירוויזיון.
מאיה בוסקילה בחרה ב- Euphoria, השיר של הזמרת והפזמונאית השוודית לורן, שזיכה אותה באירוויזיון של 2012. הבחירה היתה  נוראה לגמר. מאיה כנראה חשבה שזוכה אירוויזיון יקדם אותה, אבל היא טעתה בגדול. הוא חשף את כל המניירות שלה בביצוע צעקני ושטוח. לא רק שלא המציאה עצמה מחדש, אלא נסוגה למשהו מאוד חיצוני ומיופייף.
שפיטה היא אטרקציה בידורית כזמרת סטנדאפ. הפעם היא התעללה ב-My Way, וגרמה לכל מי מהשופטים שכיסח אותה עבר – לחזור בו. אני חוזר ואומר: טוב שהיא לא זכתה, כי המופע הפרודי שלה עלול היה להתפרש באירוויזיון כגזענות במיוחד על רקע חוק הלאום.
ההפקה המלוטשת (טדי הפקות, במאי: יואב צפיר) העידה כי מכל בחינה – אנחנו מוכנים לאירוויזיון בתל-אביב. זו היתה תוכנית בידור מהוקצעת. הקטע שהציג את הדעות של מוסיקאים, זמרים ועיתונאים על המתמודדים היה סתמי: נשפכו שם כל כך הרבה סופרלטיבים, שלא יכולת להבין – מה טוב ומה פחות.
המוסיקה ששובצה בין ההתמודדויות (מרגי, נטע ברזילי, סטטיק ובן אל עם עדן בן זקן) השאירה תחושה של חאפלה צבעונית אטרקטיבית, אבל מוסיקה שטוחה ללא נשמה.
שופטים: שנאתי את הכנפיים של בן אל. הלבוש המכוער שלו לכל אורך התחרות חפף את רמתו הנמוכה בניתוח הביצועים. לעומתו – סטטיק הרבה יותר שנון וגם מנסח רהוט את מחשבותיו. קרן פלס המשיכה גם בתוכנית הגמר לעוף על עצמה, דיברה בשם עם ישראל באיזושהי לוקאל פטריוטיות, שאינה הולמת שיפוט מקצועי, וכמו בכל התוכנית ניסחה את עצמה בסופרלטיבים, שלא אומרים שום דבר לעומק. הראל סקעת הראה חוסר יציבות, לא סגור על עצמו, וקביעותיו לקו לעיתים בחוסר דיוק. שירי מימון, בעונה הראשונה שלה בהכוכב הבא – לקתה אף היא בעודף סופרלטיבים, ולא עברה את רף הבינוניות. אסף אמדורסקי לא תמיד ידע להחליט אם הוא בוחר מועמד לאירוויזיון או זמר מצטיין באשר הוא, אבל הוא היחיד שירד לרזולציות פרטניות באודישנים, ולמעשה היה השופט המקצועי היחיד בתחרות.

מאיה בוסקילה – Euphoria
קובי מרימי – Always ו – Let It Be
כיתריה – Locked Out Of Heaven ו-Impossible
שפיטה – My Way ו – Broken

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. עם כל הכבוד למרימי על ניצחון (מועמד ראוי) , כל השופטים צריכים לקבל הודעת פיטורים , אף אחד לא צריך להמשיך
    אמדורסקי , ציון 3 = נפילת העונה , משאר השופטים בכלל לא ציפיתי אבל מאמדורסקי שעשה רושם של השופט הכי מקצועי בתחרות אכזב השנה בגדול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן