עיון ביקורת

עמיר בניון, הכל עד לכאן עם ארקדי דוכין וברי סחרוף (היכל התרבות ת"א, ינואר 2020)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

לפי מספר הפעמים ששמעתי וראיתי את עמיר בניון בהופעה בשנה האחרונה (20 שנות יצירה, פסטיבל הג'אז ת"א), אני יכול להיחשב מעריץ, מהסוג הזה שממתין לו בכניסה האחורית של היכל התרבות אחרי ההופעה כדי לחבק ולנשק, לפני שמישהו מריץ אותו לתוך מכונית שמסתלקת במהירות מהמקום.
אז לא. אני לא המעריץ הזה. מאז הביטלס בשנות השישים – לא הערצתי זמרים. גם אז הערצה היתה מאוד אינטימית ומופנמת. בעידן הזה, השימוש ב"מעריץ" נעשה בקלות בלתי נסבלת. גם עמיר בניון השתמש במושג הזה, כשדיבר על שני האורחים שהצטרפו אליו במהלך ההופעה – ארקדי דוכין וברי סחרוף.
תשאלו: אז מה עשית בהופעה של עמיר בצהרי שישי בפסטיבל החורף של היכל התרבות?  שאלה טובה. אין לי תשובה מוחצת, אבל אחרי ההופעה אני יכול לספק סיבה מעולה – באתי כדי לשמוע ביצוע חד פעמי ונדיר של הדואט עמיר בניון-ברי סחרוף של "הכל עד כאן".
"הכל עד לכאן" כבר הפך נחלת השירה בציבור. קולו של הקהל הדהד בחלל ההיכל. ארקדי אמר על השיר, שבכל פעם ששואלים אותו על שיר אחד שמפעים אותו מחדש – זה השיר הזה. זהו שיר בקורת עצמית ("אני בתוך בועה … סתם מנופח בלי שום ערך"). עמיר בניון כתב מתוך הצבת מראה מול עצמו, מול מציאות שבה אפילו האמנות אינה משקפת את הנפש. ("מנגינות מדומות משטות מזייפות מטשטשות לי את שביל הזהב"). מרגיש כמו בתוך בועה של אשלייה ויודע שהיא תתפוצץ.
אכן – השיר הוא משירי הנשמה המסעירים של עמיר בניון , גם אחת המנגינות היפות ביותר שכתב. בהופעה הוא זכה לעיבוד קצבי יפהפה, שצליל חשמלית ויבבת כינור נשזרים בו יחדיו.
בהמשך ביצעו השלושה את "טמבל" מתוך שירי ויסוצקי, ואז קיבלנו שלושה דואטים עם ברי סחרוף – "מונסון", "ככה זה" ו"ניצחת איתי הכל".
מה עושים ארקדי דוכין וברי סחרוף בהופעה של עמיר בניון? השאלה כמעט נאיבית. אתה רוצה להביא קהל גדול להופעה שלו בהיכל  – שחק אותה שילובים אולטימטיביים, כאלה שאין להם סיכוי לחזור על עצמם, גם לא לאכזב. הפן העסקי ברור: שתפ"ים ככלי למינוף הופעה. הפן האומנותי – הכל תלוי בטיב המילוי. מה רע בלקבל מילוי חדש שיוצר רטט לב מחודש לשיר? אז ככה: "הכל עד לכאן" אינו בדיוק שיר לשירה בציבור. הוא שיר אישי חושף מאוד. במקרה של שלושה יוצרים – אפשר לקבל ביצוע משולש שמעצים את הנרטיב. אבל שירת יחדיו של הקהל – בעיה. אלא מה: מגמת המיינסטרים מנצחת. הקהל מגיע להופעות כדי להיות שותף פעיל, לנצל כל הזדמנות כדי לעזוב את המושב הנוח בהיכל ולכבוש את המעבר שליד הבמה למרות מחאת הסדרנים.
לפני ההדרן הצטרף ברי סחרוף ל"ניצחת איתי הכל", כשהוא מקדים בסופרלטיב המופנה לעמיר – "רק הבחור הזה יכול לכתוב שירים כאלה"… וגם השיר הזה אינו בדיוק מהסוג שהקהל אמור להפקיע אותו מחלקתו האישית לטובת נחלת הכלל, למרות שהוא הפך חלק בלתי נפרד ממאגר השירים המובחרים במוסיקה הישראלית. שיר קסום במינוריות שבו, שנכתב תחת השראה גדולה, שהוציאה מבניון משפט כמו: "את רזי צניעותך את נותנת לי ללמוד". רזי הצניעות כחלק מהנסתר. גם זה דואט מצמרר שבשבילו כדאי היה להגיע להיכל התרבות בתל אביב בצהרי שישי של חורף 2020.

שירים: רק את, געגוע, יש לי חלום, תמיד אותו דבר, עיניה, נשמתי,  מורה לחיים, שמחות קטנות, מי תרצי, את, יש בי אהבה עם ארקדי דוכין, מיליוני אנשים – עם ארקדי דוכין, הכל עד לכאן עם ארקדי דוכין וברי סחרוף, טמבל עם ארקדי דוכין וברי סחרוף, מונסון עם ברי סחרוף, ככה זה עם ברי סחרוף, ניצחת איתי הכל עם ברי סחרוף, שלכת, עומד בשער, סופה, שלום עליכם, כשאת עצובה
נגנים: אודי תורג'מן פסנתר וניהול מוסיקלי, אביב ברק – תופים, ליאור עוזרי – בס, רן רייטן קלידים, שם חממי גיטרות, יניב דדון – גיטרות, אלעד לוי – כינור, הלל אמסלם – כלי הקשה

צילום: מרגלית חרסונסקי

שמחות קטנות

תמיד אותו דבר

נשמתי

את

יש בי אהבה עם ארקדי דוכין

הכל עד לכאן עם ארקדי דוכין וברי סחרוף

טמבל עם ארקדי דוכין וברי סחרוף

ניצחת איתי הכל עם ברי סחרוף

עומד בשער

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *