קובי לוריא גייס את ה"לובי" שלו  לזמר שיר על ואהבת לרעך כמוך, כאילו הוא נולד אתמול לעולם שבו יש לטוב סיכוי לנצח את הרע. כנציג הטוב, הוא מסרב לשנוא – מוכן רק לאהוב. מה לעשות שנבראנו בצלמו, אבל לא רק לאהוב. לא סתם באו  לעולם מילים כאויב, עוינות, חוסר אהבה, איבה, שטנה, טינה, משטמה. יש משהו חדש בזה? לכן הטקסט הזה נשמע היסחפות, שאין בה חידוש וחוכמה, במילים פשוטות: הצהרת הסירוב  לשנוא היא פשטנית, בטח לא תקדם משהו, שלא לדבר על ניצחון הטוב על הרע, שהוא רעיון אוטופי לנצח.
לכן, הלובי של קובי יכול להמשיך להנעים במנגינה מלו-מלנכולית הרמונית מלטפת, בעיבוד קולי ארכאי, שנשמע כמו להיט מתקתק של להקה צבאית משנות השבעים, לא משהו שאני מתגעגע אליו. המוזה של קובי לוריא אמנם אינה שותקת, בימים של טרור, אבל קולה קול ענות חלושה.

הפקה קולית: רעות יהודאי. זמרים: אסנת הראל, עידן חיים דוד, איל שטינברכר.

הם אומרים לי: "הלו, די מספיק לחלום" /ו"איתם אף פעם לא יהיה שלום" /תזכרו מה עמיחי כתב, אחים:  "איפה שכולם צודקים – שם לא צומחים פרחים"
אני יודע כמה זה נשמע נדוש  / אם אזכיר שוב שכולנו בני אנוש /שהחיים זה הדבר הכי חשוב /לכן אני אומרת שוב ושוב ושוב : 
מסרב לשנוא/ מסרב לשנוא / כי כולנו נבראנו בצלמו. 
לא איכפת לי אם אני מיעוט או רוב. מסרב לשנוא, מוכן רק לאהוב. 
אני לא עושָה סלקציה או בדיקה / תעודת זהות כחולה או ירוקה / כי הדם אצל כולנו הוא אדום / תסביר לי מה כל כך גרוע בשלום? 
תהיה ימין, מרכז או מדיום, לארג' או small / לאיש על הכאב אין מונופול/  הסבל הוא נורא בכל שפה, 
ורק האהבה היא התרופה
מסרב לשנוא / Absolutely NO  אני בעד כל איש תחת גפנו / ולא איכפת לי אם אני מיעוט או רוב/ מסרב לשנוא, מוכן רק לאהוב. 
אתה יכול מכל הלב להתפלל / ובאותה העת להיות מבית הלל/ ולאמץ את הפסוק "ואהבת" 
ואז אולי פתאום תמצא שגם אתה…. 
מסרב לשנוא