מדוע להיאחז בציפורניים באהבה בשארית הכוחות, כאשר היא אינה קלה כלל וכלל. באהבה – הסתירה הזו קיימת. בלשונו של השיר – "הנה מה טוב ולא קל לאהוב". קחו את האהבה למדינה: בשנים האחרונות לא קל לאהוב את ישראל. קל להיתפס לייאוש ואף לתיעוב. ההקצנה הלאומנית, ההקצנה הדתית, אי צדק החברתי והרפש הפוליטי יוצרים מצב שמגיע עד סלידה. עדיין זו אהבה – "כל מה שיפה אצלך מדבר בשפתי". אהבה קשה, אהבה לא פשוטה, אהבה עקשנית. אוהבים את ישראל מפני שהיא בית. כאן נולדנו. כאן עוצבו חיינו. זו האדמה שעם פסיפס נופיה אנחנו מתחברים.
המוסיקה של שמוליק נויפלד, האיש במשקפיים והזמר יוצר בן אלקיים מכילה התחושות הסותרות. היא יוצאת ממקום של דכדוך וביאוס במנגינה נוגה, בקצב ואלס איטי, ומחליפה בבית השלישי הילוך לטון מזדהה ומתרפק. הזרימה המלודית היפה מוציאה למרחבי נופים נטולי קשיים וטראומות. בשירתו של בן אלקיים קיימת רגישות וגם איזושהי צניעות שמשדרת את הנרטיב לעומקו. שיר של התכנסות מחודשת פנימה שמאיר באור של הרמוניה משככת כאבים, המחזירה לטוב שבאהבה.
המשקפיים של נויפלד ובן אלקיים אני עוד אוהב אותך
אני עוד אוהב אותך/ בשארית כוחותיי/ ואת משאירה אותי/ בלי תשובות
אני לא עוזב אותך/ בגופי, בחיי/ שריטות העבר שלך/ גם לי מכאיבות
כל עוד הלב פועם, הגוף שלם/ הדם זורם בעורקים
נח הנחל, עץ ועצב, איש וצלו/ ופסיפס נופים, בימים יפים
מזמין לחשוב/ הנה מה טוב ולא קל לאהוב
אני ממלמל את שמך/ בבואי, בלכתי/ ואת מוציאה אותי/ קצת נבוך
כל מה שיפה אצלך/ מדבר בשפתי/ אני בַּעולם, אחֵר/ לגמרי כמוך
כל עוד הלב פועם, הגוף שלם/ הדם זורם בעורקים
נח הנחל, עץ ועצב, איש וצלו/ ופסיפס נופים, בימים יפים
מזמין לחשוב/ הנה מה טוב ולא קל לאהוב
כל עוד הלב פועם/ נח הנחל, עץ ועצב, איש וצלו
ופסיפס נופים, בימים יפים/ מזמין לחשוב
הנה מה טוב ולא קל לאהוב
