דניאל רובין - הסיפור בגדול

הסיפור בגדול

דניאל רובין

הפקה עצמאית
3.5/5

הפסנתר, הקול מספרים סיפור אישי שנפתח ברחמים עצמיים בשיר "הסיפור בגדול". הסיפור הוא יותר הכישלון שלה עם עצמה מאשר עם בן זוגה. בטון התוגה של דניאל רובין יש הלקאה עצמית, דכדוך ושקיעה. המסיבה שתתקיים בלעדיה, ו"שוב לא נשאר אף אחד שישמור עלי". השירים הם מעין ספת פסיכולוג המאפיינת יוצרים צעירים.
לא הרבה נחשף בשיר הפותח. המנגינה והטון מכסים על שטחיות, משכנעים יותר מהטקסט שרובין דוברת אמת. את הנרטיב הזה רובין מנסה למחזר באותו טון  ב"חוזר ואומר" בדואט עם גדי רונן, מעין ואלס, שהוא המשך קינתה על קצר ביחסים בינה ובינו. ה"לפחות אני לא משקר" ששר רונן הוא גיוון מיותר.
דואט טוב יותר – עם יונתן בלומנפלד בשיר "אולי", מובנה נפלא מבחינת שילוב הקולות (גוף אחד) מיוחד במנגינה לירית נוגעת ומגעת.
בהמשך ב"טוב או רע"  מנסה רובין רציונליזציה של מצבה מתוך התפקחות: "כל מה שאת רק צריכה להבין/ שהחיים כמו מים, גם אם תשני יומיים/ הם עוד זורמים". 7 שורות שחוזרות  ברוק פשטני, שיר שנותר סתמי, כי אין לנו מושג מנין היא באה. מה בדיוק מקור הכאב.
"להסתכל לפחד בעיניים" (בשיר "ברזיל") הוא קלישאה אקראית של שכנוע עצמי, והמוסיקה שעטופה בצליל מיתרים, אינה מסייעת  להשתתף בתחושותיה. מסתובבת סביב הבעיה של עצמה במילים כ"מה את בדיוק ציפית שיקרה?/ הקירות לא נפלו", (השיר "יש לך רק אותך") שנשמע כעוד התבטאות קלישאתית, וגם המוסיקה לא מצליחה לעורר הזדהות.
האם לרובין חסרו שירים, שהיא הכניסה שיר קצר כ"מתגעגע" (איך אתה לא מתגעע אלי, אפילו אני מתגעגעת אלי) גחמה מוסיקלית מיותרת, מהסוג שצריכה להישאר על רצפת האולפן. גם "זה שצועק" – על כך שכולם סביבה משתגעים – נשמע סתמי ברצף השירים שבאלבום. הקול והצליל יוצרים מלודרמה בומבסטית, שאינה מוסיפה לקוהרנטיות של האלבום.
רובין "רוקדת" בשיר "נורות אזהרה" למרות תאונת השרשרת הבלתי נמנעת ביחסים בינו ובינה. אפשר לקבל את הריקוד כניסיון להתעלם מהמשבר שממשמש ובא. דניאל רובין ממשיכה להניע את סיפור המשבר ב"כשמגיעים לסוף" כמעט באותו קצב וטווח קולי, אבל אני כבר בשלב שהדרמה האישית שלה אולי מגיעה אבל לא מחלחלת. זה לחוץ עד צעקני. לא תמיד צריכים לתת לרגש לרוץ לפני.

נורות אזהרה

את הסיפור שלה היא מצליחה לספר בקטן  ב"יום חדש", קצב סלואו, מילים שמאירות מוטו של בלבול. אני אולי יודעת מנין באתי, שרה רובין, אבל לגמרי לא סגורה לאן אני הולכת. היום החדש והמבשר אינו מגיע. השיר מבטא בפשטות יפה (בעיבוד אווירה יפה לחצוצרה) את מה שדניאל רובין ניסתה להביע לאורך האלבום, ולא תמיד הצליחה. בגדול דניאל רובין מצליחה להעניק לסיפורים שלה פן אישי בקווי מיתאר מוסיקליים ששייכים אך ורק לה.

טוב או רע

שירים: הסיפור בגדול, חוזר ואומר (עם גדי רונן), טוב או רע, ברזיל, יש לך רק אותך, לא מתגעגע, זה שצועק, אולי (עם יונתן בלומנפלד), נורות האזהרה, כשמגיעים לסוף, יום חדש, מתגעגע, הלילה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. כתבתי עליה בבלוג לפני שנה. אני חושב שיש לה בעיה עם ביטוי במוזיקה (המוזיקה טובה, סבירה וגם ההפקה). אבל חוסר ההתבטאות נובעת לדעתי ממבנה השירים שלה. אם תשמע את האלבום הראשון המבנה מצוין ומאורגן היטב, אם נסתכל על אלבום שני והלאה המבנה של השירים התפרק לגמרי, הפזמונים מגיעים מהר מדי או פשוט נכנסים בהתחלה, לפעמים יש תחושה שהשותפיות המוזיקליות לא באמת עוזרות בכלל ואפשר להסתדר בלעידהם.
    הבעיה השניה שמצאתי זה פשוט המוזיקה עצמה (בלי השירה) יש מונוטוניות כבדה בכול שיר, אין קטעי מעבר, אין שינויים בקצב, ואין אפקטים או משהו שיעורר את השיר.
    זה מזכיר לי מוזיקה ניסיונית, ובתור כותב בעצמי אני לא מתחבר לזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות