עיון ביקורת

מוקי , הפחד להיות זמר מחאה

מה נשמע, מוסיקה ישראלית

בראיון עם צופית גרנט בתוכנית "קרוב" מודה הזמר-יוצר מוקי, כי מפחיד בימים אלה לומר מה אתה חושב פוליטית וחברתית. "אנחנו חיים במקום שאמנים לא יכולים למחות", אמר. כשהייתי אמן צעיר, הנרטיב שלי היה שאמן צריך להתנהל בשאיפה לשינוי פני החברה, לשפר, לשמש כמצפון חברתי. היום אם אומר משהו ביקורתי, יישפכו עלי ערימות של סחלה וחארה. יש ימים שאני נשבר. אני גולל למטה בטוקבקים, וההרגשה היא של לחיות בתוך ערמה של חארה". זה אומר הזמר, שפעם שר בהתלהבות: "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק".
בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה מצאה את עצמה ירדנה ארזי בלב התופת והאש. כשהופיעה בפני חיילי צה"ל במוצבים הצפוניים, נקלעה לכמה תקריות, שבהן נשקפה סכנה ממשית לחייה. כשחזרה לארץ שיתפה את אהוד מנור בחוויות שעברו עליה מעבר לגבול, והוא עיבד את התחושות לשיר "הביתה", שהלחין יאיר קלינגר. "השיר ביטא את התחושה שבערה בנו באותו הזמן", סיפרה. "אני הייתי שם וראיתי דברים איומים, אני זוכרת את מחיר הדמים, שנות ה-80, כל יום הייתה רשימה של הרוגים. זה היה כל כך נוראי, ובעיניי כל כך מיותר".
בשנות השמונים, בשיא תהילתה, ירדנה ארזי לא היססה להיות מזוהה עם הפגנות מחאה נגד מלחמת לבנון, תחת שלטון הימין. "הביתה" היה אז שיר מחאה שנוי במחלוקת. היום, אומרת ארזי, אי אפשר היה לשחרר שיר כזה לציבור. אפילו "שיר לשלום", הראשון שארזי שרה בהיותה בלהקת הנח"ל, מזוהה עדיין בלעדית עם השמאל.
מאז השיר ההוא, זוהתה בפומבי כ"שמאלנית" גם אחרי שהשתתפה בסרטון תמיכה בזהבה גלאון ב-2017 . בכתבה  של יונתן ריגר באולפן שישי, התייחסה ארזי לתיוג "שמאלנית".  "היום 'שמאלן' אומר "בוגד", היא אמרה בכעס והעידה על עצמה שהיא פטריוטית, כלומר לא בוגדת ומשום כך לא שמאלנית. "זה מפחיד", היא אמרה, והדגישה את ימי השלטון הנוכחי בדלגיטימציה לכל עמדה שאינה ימין בסתימת פיות. "אני באה ממשפחה ששילמה בדמה על המדינה הזו. היא מפוזרת בקיבוצים, כולם היו ביחידות קרביות, אנשים שאוהבים את הארץ… לתייג אנשים כמונו כשמאלנים כמילת גנאי?!"
זמרים, יוצרים, אמנים לא משמיעים קול מול מה שמתחולל לאחרונה בזירה הפוליטית המקומית. לא תשמע דברים גם לא ממי שהיית מצפה מהם –  שבעבר לא היססו לצאת באמירות מול עוולות החברה והממסד, ורובם נסקלו ע"י ההמון ברשתות.

האם פחד הוא הסיבה שאנחנו דלים בזמרי מחאה אותנטיים? מעולם לא צמח כאן ברוס ספרינגסטין מקומי. מאיר אריאל היה משורר מתוחכם מדי מול הממסד. אהוד בנאי הוא זמר מחאה אותנטי, "הדג נחש" יכולים ללמד הרבה להקות מהי שירת מחאה, בטח שלום חנוך, גם מוקי בעברו. אבל אלה לא יגיעו להפגנות. הם גם דואגים לפרנסה שלהם. כל המייק-לאב-נו-וור, זה משהו שלא ממש נקלט באדמתנו עקובת הדם. מזמרים דורשים לבדר, להנעים, וככה, פחות או יותר הם מגיעים לפעמים לכיכרות כבדרנים מתנדבים. לא טרובדורים שבאים באמת לזעוק את זעקת המחאה. מצד שני, לאור המצב וההמלצות להעמיד ראש ממשלה לדין, יכולנו להיזכר בחריגים –  אחדים מהשירים שעסקו בראש הממשלה. מה חשבו יוצרי המוסיקה (שלום חנוך, שלומי שבן, איזי) על ראש הממשלה שלהם? ראש הממשלה ככל הנראה יאשים אותם כ"שמאלנים", עוכרי ישראל, ואנחנו בכל זאת נקשיב להם, אפילו שהם קול בודד במוסיקה.
אחינועם ניני אינה זמרת מחאה במובן היצירתי של המילה. אין לה ברפרטואר שירים נגד הימין הקיצוני, היא לא תופיע בכיכרות כשהיא מזמרת שירים המביעים התנגדות על פגיעה באוכלוסיות חסרות מגן,  היא לא חיברה המנון בעד צדק חברתי, אבל היא אישה פוליטית מעורבת במלוא מובן המילה, משתמשת במעמדה כזמרת מפורסמת לא רק להביע את דעותיה הפוליטיות, אלא לנסות לממשן באירועים כמו טקס זיכרון אלטרנטיבי, המשותף לישראלים ופלסטינים, יהודים וערבים, הבוחרים להתאבל יחדיו על יקיריהם.
אחרי התגובות המתלהמות שהיא חוטפת, יתכן שגם אחינועם ניני כבר חוששת. יכול להיות, שכיוון הרוחות השתנה מאוד.   לקהל ברובו הגדול, כבר לא מזיז מה זמרים חושבים ועם מי הם מזדהים. העיקר שיעשו לו גוד טיים בכפיים. למה להם פוליטיקה. שיהיה מצב רוח טוב, האייפון יצלם ונחזור  הביתה בשלום. איך נסביר את קשר השתיקה סביב התמיכה הברורה לעין של תעשיית  אמני הז'אנר (פופ ים תיכוני) בימין הישראלי? זוכרים את שרית חדד שרה לביבי נתניהו  בהשקת הקמפיין של הליכוד.- "אתה תותח  אין אין עליך, מתה עליך אתה הגדול מכולם". עוד חתונה בלוח ההופעות שלה.  כשיש צ'ק שמן, ביבי הוא תותח.
אייל גולן ושרית חדד, נציגי "הז'אנר", הם אנשים עשירים שמופיעים בפני מתעשרים חדשים אחרים. הם אייקונים טלוויזיוניים, והם תופסים הרבה מאוד זמן מסך ופריים טיים. הם מתיישרים על הקונצנזוס הפוליטי, בלי שאיזושהי אידאולגיה תנחה אותם. הם מצטרפים למיינסטרים כי המיינסטרים משרת אותם כלכלית. כשקומץ אמנים אמיצים החרימו את היכל התרבות באריאל, אייל גולן התרעם והלך להופיע שם בהתנדבות. שרת התרבות היוצאת מירי רגב הכניסה סעיף למבחני התמיכה של משרד התרבות, המחייב הטלת קנס על מוסד תרבות שיסרב להופיע בהתנחלויות  ומתן תמריץ לאמנים שיופיעו בהם. בג"ץ פסל את הסעיף הזה!

האסטרטגיה של חדד וגולן פשוטה: במילא רוב הבוחרים של ביבי הם אוהדיה של גולן, חדד ועומר אדם, ומכיוון שהוא תמיד ראש הממשלה הבא  – אין כאן הימור. האם מישהו מכיר את האג'נדה הפוליטית שלהם? גם אייל גולן הצטלם עם ביבי. מה זה אומר?  האם מישהו שמע ממנו איזושהי תובנה חברתית בזמן לטובת מיליון מובטלים ובינהם כול העוסקים מאחורי הקלעים ועל הבמה, שבזכותם המופעים שלו מתקיימים? ההבדל בין אייל גולן למוקי הוא שלאייל גולן אין בכלל התלבטות. הוא אינו מחפש להשפיע על דעת קהל, למרות שהוא יכול. כל הבעה נגועה בגרגיר פוליטי תזיק לקרירה שלו יותר מאשר כל פרשת ניצול הקטינות. הוא וכמוהו אינם הבעיה. אני מצפה יותר מאמני קונצנזוס כמו שלמה ארצי ופוליקר שיהיו יותר מעורבים, שיפעילו כוח השפעה לעשות משהו לשינוי פני החברה. ככל הנראה – גם הם יאמרו: לא תודה. מבחינתם  האישית הם צודקים. למה להפסיד את החיבוק הגדול של הציבור, כאשר הציבור המתלהם הופך כל אמן בעל אמירה פוליטית ל"שמאלן בוגד" תוך כדי הטחת טונות של אמירות רפש וקללות ברשתות החברתיות.
מוקי, בכנות המשכנעת שלו, הבהיר כי זהו מצב שהוא לא יילחם בו, כי הוא מעדיף לדלג על העליהום, וכי יש לו משפחה לפרנס. לצערנו, הוא ככל הנראה צודק.

שלומי שבן – תמונה משפחתית עם ראש הממשלה

 

מוקי – כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *