כמה שאהבנו קצת אחרת, מקונן הראל סקעת בשיר המצרף אותו לליגת הזמרים שבורי הלב הבוכים על מי שכבר אינה איתם. ענוגה שירת שברון הלב והגעגועים של הראל סקעת. תפור עליו הנושא הזה החוזר עד לעייפה במוסיקה המקומית של השנים האחרונות. "ואולי" היא מילת המפתח שנועדה להפיח תקווה חדשה ש..אולי יקרה משהו שיחזיר אותם. הוא זוכר וזוכר וזוכר. מוכן לשיר לה מחדש את השיר שכתב בין השמיכות (לא רק רומנטי גם סקסי) . סקעת שר את מלל הקיטש הדל בטון של עצב מתקתק, מתעל עצמו לאזורי הרגש הנוגים. זה יפה ונחמד שהוא ממשיך לזרום באפיק הזה, מוסיף קישוט מחניף של גיטרה אקוסטית. כיוון שהתחושה הזו נשארה מבחינתי בחלקה שלו, חשבתי שאולי (אני גונב לאוחיון) סקעת יתחיל לחשוב מחוץ לקופסה ויצא ממעגל המיינסטרים המתקתק הזה למקומות פחות בטוחים ויותר נועזים, שיכניס למוסיקה שלו תוכן אמין, ואני כבר אינני מדבר על אמירות של ממש. אבל כנראה זה כמו לשאול היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו.
זוכר אותך לובשת את החולצה שלי כמעט כל יום שבת בבוקר ביישנית חצופה/ אני זוכר לילות שלמים כמה צחקנו על כל שטות מוחלטת, מלחמות על שמיכה/ כמה שאהבנו קצת אחרת/ שוכבים בגג של הבניין/ כמה שאהבנו קצת אחרת, זוכרת/ איך את עכשיו בלעדיי/ אז אולי/ אבוא לביקור פתאומי/ מה את אומרת?/ ונכתוב עוד חיוך זה עדיין אותן מנגינות/ ואולי/ הזמן שעבר עוד עשה אותך קצת מפוייסת/ ונשיר את השיר שכתבתי לך בין השמיכות/ כמה שאהבנו קצת אחרת,זוכרת/ איך את עכשיו בלעדיי/ זוכר אותך יושבת בכורסא הישנה עם סוכריה וספר/ כל כך נינוחה/ אני מכיר את המבט שלך / תמיד יודע שאת מאושרת/ ומתי חשוכה/ כמה שאהבנו קצת אחרת/ שוכבים בחול בחוף הים/ כמה שאהבנו קצת אחרת, זוכרת/ איך את עכשיו בלעדיי
