אושר בחתה העביר להראל סקעת חלק מזרם מחשבות על החיים. זה נשמע כמו מקבץ טריוויאלי – כל מה שרץ לך בראש. המחשבות, התקוות, הספקות. הניסיון להוציא מזה תובנות אישיות, חברתיות. "מי קבע שאת שייכת, אין חדש כולם אותו דבר" נשמע כאן משפט מפתח, אבל הוא תקוע אקראית בתוך מסת המשפטים, שאינה תורמת לקוהרנטיות של השיר. גם מוסיקלית – לא ברור לאן הפנים מועדות – משהו טראגי, דרמטי? באין כאן סיפור, קו המחשבות מתמוסס בתוך מוסיקה רכה-ענוגה בעלת מעטה מעט מלנכולי. המבע התחושתי הופך עקר. נעימי זמירות חוברים לדואט על על מסלול הרדיו הידידותי, בהפקה אקוסטית-אלקטרונית עוטפת יפה, אבל גם השירה התחושתית המשותפת אינה מצליחה לשדר תובנה אותנטית.
בימוי, צילום ועריכת קליפ – ואדים מכונה
בסוף המציאות נראית אחרת / לטלווזיה בסלון שרק מדברת / ניזונים מכל שמועה שהיא מספרת / כל יום נפגע חדש זאת תאונת שרשרת
ממסיבות שוות אל המיטה להצטער / להתפקח תוך כדי שינה להתבגר/ לחיות לבד אז גם לדעת לאלתר / עד ללתכנן תוכניות ולא לספר
את רואה מה שנשאר/ רק ים של אנשים / אבל מי קבע שאת שייכת / אין חדש כולם אותו דבר / מבחוץ שונים אבל / בפנים כולם אותם אותו דבר
בסוף כלום לא נשאר
לייחל לכל שבוע כבר להגמר / לבכות בגיל 30 על שהזמן עובר מהר/ המחשבות שכל הטוב הזה עוד יסתיים/ ואיך חייב רק להספיק ולהרגיש אשם
לוותר מראש כי המראה לא אידאלי / לקבל אישור מבור שאתה נורמלי / לעשות כמו כולם כדי להיות נטרלי / פשוט לומר את האמת
את רואה מה שנשאר/ רק ים של אנשים / אבל מי קבע שאת שייכת / אין חדש כולם אותו דבר / מבחוץ שונים אבל / בפנים כולם אותם אותו דבר
בסוף כלום לא נשאר
התחלקנו לקבוצות / כדי לצבור כבוד / עשיר שמח בחלקו / עני צריך לשרוד / שאשכרה זה חלק ממבחן / אז מי קבע שאת שייכת
מזה משנה תגיד לי מזה משנה / תסיפור הזה למעלה / אף אחד לא קונה / מבחוץ שונים אבל / בפנים כולם אותם אותו דבר
בסוף כלום לא נשאר
