ג 'וני האלידיי, שמת בגיל 74, היה במשך שנים הרוקר הגדול של צרפת. במהלך הקריירה שהשתרעה על פני יותר מחצי מאה, הוא הקליט יותר מ -1,000 שירים, מכר יותר מ -110 מיליון אלבומים, והיפע בפני כ-30 מיליון איש, כשליש מאוכלוסיית צרפת. מחוץ לצרפת, הוא כבש ארצות של דוברי צרפתית כבלגיה ושוויץ.
מבקריו של האליידיי הצביעו על חוסר מקוריותו: הוא העתיק בנאמנות כמעט כל כוכב רוק גדול משנות ה -60, מבאדי הולי לאלוויס פרסלי, גם להקות כמו המי, האבנים המתגלגלות ועד הנדריקס, ספרינגסטין, ג'ון בון ג'ובי ופרינס. יותר יותר מרבע מכל הקלטותיו היו עיבודים בצרפתית לשירים באנגלית. אבל גם מבקריו החריפים ביותר, היו מוכנים להודות כי האליידי הוא אחד מאנשי הבידור הגדולים של הרוק, מהיחידים שהיה מסוגל למכור כל הכרטיסים לשלושה לילות רצופים, ב"סטאד דה פראנס". הקונצרט הגדול האחרון שלו, ביום הבסטיליה 2009, למרגלות מגדל אייפל, משך קהל של בין 800,000 למיליון איש.
ג'וני האלידיי הופיע לראשונה כרוקר בפריז במקום שנקרא Golf-Drouot, ובשלהי 1959 היה על חוזה הקלטת עם חברת "וווג" בעקבות הופעה בתוכני הרדיו "קוקטייל פריז" תקליטו הראשון יצא ב-מרץ 1960. הסינגל השני מאותו תקליט קצר בן 4 שירים, Souvenirs Souvenirs, סימן את פריצת הדרך שלו.
בשנה שלאחר מכן, האלידיי כבר היה בראש רשימת האמנים שהופיעו באולם אולימפיה היוקרתי בפריז. שירו Viens Danser le Twist יצר היסטריה בצרפת והוהחך לחוזה חדש בחברת פיליפס ולאלבומו המצליח הראשון Salut les Copains. הופעותיו יצרו היסטריה של מעריצים בנסוח אלביס והביטלס, ולמעה האלידיי היה הכוכב הגדול הראשון של דור היה-יה והכוכב החדש של הרפובליקה. רק הנשיא שארל דה גול הביע את סלידתו מהכוכב שגרם ל"קלקול" הנוער של המדינה.
למרבה הפלא, הפופולריות העצומה של הזמר בצרפת מעולם לא דעכה גם כאשר היה מעורב בשתיית ת אלכוהול, באורגיות, מריבות, סמים, שערוריות מס ועד ניסיון התאבדות בשנת 1966, ענייני הנישואין (4 פעמים) והגירושין מ -1965 עד 1980. זה לא מנע ממנו להיות ידידו של ז'אק שיראק, נשיא צרפת שהפך אותו לאביר של הלגיוןהצרפתי ב -1997, וחבר קרוב יותר של ניקולא סרקוזי.
האלידיי נהנה, למעשה, מסוג של של אהדה קולקטיבית שלה זכו אמנים צרפתים מעטים כמו אדית פיאף, ז'ורז ברסנס וז'אק ברל. הוא היה האליל של האיכר ושל עובד המפעל, אבל גם של יושבי הגדה השמאלית, הימין ובשמאל. על ידי העם והאינטליגנציה. ראו בו "האקזיסטנציאליסט האולטימטיבי". ומעל לכל – הוא היה אמן כנה, תופעה על הבמה, שכל שיר שלו נחרת חזק בזכרון הצרפתים.
מעטים מחוץ לצרפת, כמובן, הבינו את גודל ההצלחה שלו, כלומר איך הגיע ל-40 תקליטי זהב ול-22 תקליטי פלטינה בצרפת, אך מכר בקושי עותק בבריטניה או בארה"ב. הסיבה העיקרית: מתוך 50 תקליטי האולפנים שלו ו -29 אלבומי לייב רק מעטים הוקלטו באנגלית. אכן הטרגדיה של האלידיי, כפי שהודה בעצמו, היתה שהוא נולד בצרפת, ארץ השנסון הסנטימנטלי. ששפתה היתה מסובכת מדי לרוק של גיטרות חשמליות. "המילים שלנו ארוכות מדי. אתה פשוט לא יכול לשיר רוקנרול בצרפתית".
הוא אובחן כחולה בסרטן המעי הגס בשנת 2009, ולאחר מכן, באותה שנה, עבר ניתוח בשל פריצת דיסק שגרם לו להיות בתרדמת במשך שלושה שבועות. כאשר החדשות דלפו, הרופא אחראי על הניתוח הותקף בביתו על ידי כנופיה של רעולי פנים.
האלידיי התאושש כדי להוציא את האלבום L'Attente בשנת 2012, הראשון שלו אי פעם שהביא להופעות ברויאל אלברט הול בלונדון. שני אלבומים נוספים יצאו , ב -2014 וב -2015, וגם יצא לסיבוב הופעות של 90 יום שהסתיים בסוף 2015.
בסופו של דבר, אחד ההישגים הגדולים ביותר של האלידיי היה היה יכולת ההשרדות שלו במשך זמן כה רב. "אני רק פרשן", הוא אמר בראיון. "כתבתי רק כמה שירים בחיי, והייתי זקוק לקוקאין כדי לבצע אותם. אני יכול לשדר לקהל כמה מהרגשות שלי. ואני לא יכול לחיות אחרת".
Johnny Hallyday – L'envie
Johnny Hallyday Let's Twist Again Live Amsterdam 1963
