IMG_2102-001

השקת "מראות"

קובי אפללו

אולם "נגה" יפו
4/5

"אנשים שפוגשים אותי ברחוב, לא שואלים אם יש שירים חדשים בהופעה, אלא אם יש בדיחות חדשות. להזכירכם – אני זמר".  אז נכון, קובי אפללו הוא זמר, זמר מצוין, אבל יד על הלב: בביצה המקומית זה כנראה אינו מספיק. פעם ראשונה שאני בודק אותו לא רק על איכויות השירה שלו, אלא  גם על הבדיחה/ הסיפור והפאנץ' בין השירים.
קיבלנו חבילת בידור אקסטרה הכוללת בדיחות וסיפורים לא קצרים בין השירים. האמצעים מקדשים את המטרה. אם אין לך כריזמה בגדלים של שלמה ארצי, פוליקר, או מוסיקת שמחות ים-תיכונית שפוגעת בבטן הרכה של הקהל ומפעילה אגני הענטוז ומעוררת שמחת החפלה, שחק אותה צחוק עממי.
אפללו בין השירים – צוחק בעממי עם נגיעה בסטנדאפ. הבשורה בחידוש: שיחק אותה בלי מאמץ, בחיוך טוב, לוקח זווית אחרת להגיע לקהל. גם חיקוי מבטא של מרוקאי בא בחשבון. ההומור מוגש בצורה בלתי אמצעית, אלמנט לא תפור בכוח, מילים פשוטות: מתחבר לו.
ועדיין לא בשביל לשמוע בדיחות וסיפורים מצחיקים התכנסו בצהרי שישי ביפו, אלא בשביל הביצועים של "בדרך לגן עדן" ו"לצידך" בליווי חבורת נגנים שהעניקה לו את המינונים המדויקים. אחזור על דברים שכבר אמרתי:  כשאפללו שר – זה הוא. זה סגנונו. קול נדיר. מנגינת הלב הנכונה-טהורה. מוסיקה ים-תיכונית מקומית מקורית. טרובדור ורומנטיקן במהות הכי תמה ופשוטה. פוסט מודרני בשזירה של אלמנטים מזרחיים מסורתיים למנגינה-עיבוד העכשוויים. קול נשמה על תדר רגש מפעים בשירים.
והפעם בשיר "מראות" – ניסיון ראשון מסוגו להתמודד עם תסכול הקיום המקומי. מביט במראה של חיינו כאן כדי לומר: אל תחשבו שאני עוצם עיניים. גם אני ער לכך, שסיפור החיים כאן אינו גן של שושנים ורודות. קובי אפללו מבין שאי אפשר רק לשיר מנגינות ענוגות על אהבות נשגבות.
אבל אפללו רחוק  מלבחור מסלול של ייאוש קיומי. הוא שר: "ברוך הבא אל העולם/ הכל גלוי ונעלם/ אל תישבר גם כשבוער/ כי אין מושלם כמו לב חסר". תחושת תסכול נשמעת אפילו פוליטיקלי קורקט.
לא דכדוך הנפש, אלא המסלול הישיר של אהבת החיים על הכביש הראשי, קצב שמוביל למקומות של עוצמה פנימית.
ואם עוצמה פנימית, אז "שיר למעלות" בסיום, שאומר – בשביל ביצוע כזה מגיעים לשמוע קובי אפללו, לא צחוקים ולא סיפורים. זה הסגנון, הטון, הסלסול. אחד ויחיד.
הערה בענייני תאורה: נכון שגם לתאורן יש סגנון משלו, מיוחד, יומרני  ויפה ככל שיהיה – אסור שפני האמנים/נגנים יהיו מואפלים. תאורה אינה צריכה לשחק תפקיד מנותק מהזמר והמוסיקה שלו. קובי אפללו הוא זמר של אור. לא של חשכה, וקונספט התאורה יכול לחכות.

שירים: מראות, צחורת כנף, אין לי דבר אחר, שמרי עלי, שמע, בא מן השתיקה, בדרך לגן עדן, ים הרחמים, אל תשכח, מהן המילים, לצידך, שיר געגועים, עד אלייך, מכתב לאחי, מה שהלב בחר הדרן: יחידה שלי, שיר למעלות
נגנים: יוני אמבר – גיטרות, איתמר מאירי – גיטרות, טל רונן – תופים, יניב פופיק – בס, יוסי מור – קלידים, יוני דרור – כלי נשיפה, אבנר קלמר – כינור

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: "בדרך לגן עדן"

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות