עיון ביקורת

ויולט לוקץ' , מרוץ (מילים: ויולט לוקץ' תומר ממיה לחן: ויולט לוקץ' עיבוד והפקה מוסיקלית: טל פורר, אוגוסט 2016)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

החיים כמרוץ. יש לא מעט שאלות. בעיקר שאלות. מה המטרה? האם להשאיר מאחור את העכשיו? תשובות? "כל כוכב הוא רק סימן של מטרה/ חלום או מרדף לא נגמר/ מכאן לא רואים את מחר". המשכת המרוץ – אינה מספקת תשובות. המרוץ הוא כורח, לא מטרה. "אני תמיד ארוץ לאורך השדרה"
ויולט לוקץ' שרה את התובנה באיפוק מקסים. לא מנסה להיות "זמרת" שרצה לפני השיר, אלא לשדר את המחשבה מתוך ראיה מפוקחת, בתחושה נוגה, בחלוקה נכונה של אנרגיות,  עוברת נכון מריסון רגשי בתחילת השיר לטון דרמטי בסיומו. לחן מפותל יפהפה זוכה לעיבוד פונקציונאלי מייצר מתח בשילוב של פסנתר ואלקטרוניקה. מהשירים היפים ששמעתי לאחרונה.

אני שוב לקראת מרוץ, זה מרגיש כמו התחלה/ וצריך לרוץ
וזו רק השאלה/ אם יהיה מספיק אוויר, ואם יש שם איזה קו
ואם להשאיר/ מאחור את העכשיו

זה נשמע כמו ירייה, זה בעצם כבר התחיל/ ואם אין ברירה
ואם מחכה לי שביל/ אם היה איזה פנס שם לאורך השדרה
אור היה נכנס/ אבל אין שם אור, אז אם או בלי סיבה

סופה או רק סוף של עונה/ זה כמו הזדמנות אחרונה
דממה או רגע שלפני הסערה

כל כוכב הוא רק סימן של מטרה/ חלום או מרדף לא נגמר
מכאן לא רואים את מחר/ דממה או רגע שלפני הסערה
כל כוכב הוא רק סימן של מטרה/ כשאגיע אל הסוף האם אראה סימן
או איזה חוף/ שמשך אותי לכאן/ מסביב רק ים שקט ושמיים בהירים
או אולי אני/ מאלה שרצים

שוב נשמעת ירייה, ושוב מחפשת שביל
ושוב אין ברירה/ זה בעצם כבר התחיל

גם בחושך המוחלט, גם בשמש בהירה
וזה לא נגמר/ אני תמיד ארוץ לאורך השדרה

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *