Wilco

סקיי בלו סקיי

וילקו Wilco

Nonesuch התו השמיני
4/5

משתמשים בקלות במושג "רוק אלטרנטיבי",  ולא תמיד ברור למה-מתכוון-המגדיר כשהוא משתמש במושג הזה.

בהכללה "אלטרנטיב רוק" מתייחס ללהקות של השמונים, שאחרי עידן הפאנק, אבל לא לסגנון  מסויים – אלא בעיקר למהות – להקות שהתקיימו מחוץ למיינסטרים. רוב להקות האלטרנטיב התחברו ללייבלים עצמאיים, ואם כבר אומצו ע"י חברות המוסיקה הגדולות – הן לא זכו לאותו סיוע מסיבי כפי שזכו לו להקות המיינסטרים. "אלטרנטיב" יכול להיות גם מטאל, פאנק פופ, רוק ניסיוני. "נירוונה", לא תאמינו, נחשבה בתחילת דרכה רוק אלטרנטיבי. בשנות ה-90 נהגו לכנות את הלהקות האלה גם Indie Rock

לא סתם אני מעלה את הסוגיה הזו כי Wilco מסומנת ללא כחל וסרק במשבצת הזו, למרות שבבסיסה היא קאונטרי רוק, ואני מוכן להתערב, שהסיבה היא קודם כל הליריות הנוגה שבשירה של הסולן ג'ף טווידי, מוסיקה שנןגעת בפולק, בג'אז, גם ברוק, מחניפה במלודיות לא קליטות מיידית. Either Way   (דגימת סאונד למטה) דווקא מזכיר מיינסטרים בתחום הרוק קאונטרי מהעידן הסוונטיז של "הנשרים", שיר אווירה קליט, מבוצע נפלא ע"י טווידי. כנ"ל נשמע השיר השני  You Are My Face,  שנשמע סיימון וגרפונקל עד שהלהקה מחליפה הילוך והביצוע של הזמר מקבל אנרגיות דרמטיות מוספות.

נעשה סדר: האלבום יצא אחרי A Ghost Is Born וזה כבר השישי של הקאונטרי רוקרים. ואמנם, המסורת עדיין מנצחת. לא קרה שום מהפך, אבל השירים כתובים כך שהם כמו מעוררים את רוח השבעים, מאוד מלו וידידותי לאוזן.

"אולי השמש תזרח היום/ העננים ייעלמו להם/ אולי לא ארגיש כל כך פוחד/ אנסה להבין כיוון אחר.",  שר טווידי בליווי גיטרה אקוסטית כינור ופסנתר. וכשמקשיבים ל-Hate It here  הרוקר משתפך בקווים המזכירים את רוד סטיוארט. שירים של רגישות, של נפש דואבת שמייחלת לאהבה  אמיתית – Pleas Be Patient With Me. המוסיקה מחזירה לבייסיק – גיטרות מנגנות בפשטות אקוסטית, מלודיות-פסנתר, הרמוניות חביבות.

זה לא האלבום האולטימטיבי של Wilco , אבל זה בהחלט אלבום סולידי טוב, שמצביע על אופטימיות שלא שמענו בעבר מהלהקה הזו.

 



גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות