עברי לידר זאפה בסלון

זאפה בסלון: עברי לידר ותומר מייזנר

ההופעה הטובה ביותר ששודרה ללא קהל לסלון בימי הסגרים.

4.5/5

המוטיבציה לרַגֵש היא  כבר חלק מהסטאר קוואליטי שיש לעברי לידר בכמויות גדולות. אני מדבר על ביטחון בימתי, על "פרפורמרינג", על תקשור עם קהל באוריינטציה של תן להם כפי יכולתך, הכי בלתי אמצעי במינונים נכונים של סיפור אישי ושואו. אלא שהפעם – לא היה קהל, ולידר הרגיש כמו מול קהל כשהוא פתח את המופע עם "האנשים החדשים". כל הג'סטות הופנו לפנים בלתי נראות אי-שם בסלוני ישראל. עברי ביקש להצטרף לקצב האלקטרוניק דאנס מיוזיק ב"ניסים", והקדיש את "נסיכה שלי" לכל הנסיכות שלו שלא הגיעו להופעה.
עברי הוא פרפורמר מקצוען, שבא לעבודה, נעזר בנגנים מיומנים, רוק ואקוסטי, דאנס אלקטרוני, קישוטים מזרחיים, רומנטיקן רגיש, שמצרף שירים ממיטב הרפרטואר, ובונה מופע הכי מהוקצע. זה שוטף, מתוזמן היטב. ניכר בהופעה הזו כי הרעב היה גדול.
זיקית מוסיקלית, נסיין אופנתי, מת לרקוד על כל החתונות, לממש כל "חולשה", להתעדכן, להיות בעניינים. במקום להיות ממוקד, קוהרנטי, הוא מעדיף  להיות אמן לכל ז'אנר, לכל עת. לחבר בין דמעות של עצב ודמעות של שמחה, בניסיון  לכרוך אסקפיזם ודאנסינג למציאות החיים העכורה בעזרתו של יצרן הביטים האלקטרוני די. ג'יי תומר מייזנר, להמציא את עצמו מחדש בכל הקשור להפקה מוזיקלית.
היילייט: "המזרח התיכון". עברי לידר משדר אמת על רקע הקורונה, גם אם אינני מצטרף לבית ישראל, ואינני מחפש משיח שיביא לנו אור, המנגינה הקליטה, המקצב  מעלים אותי על נתיב מרכזי עם משב רוח ים-תיכוני רענן. לפי הצלילים – משיח עומד בשער, לא קופץ מהגג. השגרה בפתח, אבל  איך בא כבר הרצון לעוף לאיטליה, סאן טרופה שבצרפת.
קאבר: העיבוד ל – Losing My Religion של REM ברוח ה – EDM של תומר מייזנר. הארה מדליקה של השיר.
מחיאות כפיים לחבורת הנגנים, שהיו איתו על הבמה: אריאל טוכמן בגיטרה, ספי אספורי בכלי מיתר, עדי גולדשטיין בקלידים וזוהר ברזילאי בתופים.
באירוניה עצומה אני אומר תודה לקורונה. לקבל מופע מופע ברמת תאורה וסאונד חבל"ז לסלון – ובלי לשלם – פינוק של ממש. לידר הלך עם זה עד הסוף. ללא ספק ההופעה הטובה ביותר ששודרה ללא קהל לסלון בימי הסגרים.

שירים: האנשים החדשים, ניסים, תמיד אהבה, נסיכה שלי, יותר טוב כלום, לאונרדו, זכיתי לאהוב, זה לא אותו הדבר, מוגזם, בחום של תל אביב, מישהו פעם, המזרח התיכון, מרי לנצח, בוא, לרקוד עם דמעות בעיניים, Losing My Religion, הכוס הכחולה.
נגניםעדי גולדשטיין – קלידים ומחשב, אריאל טוכמן – גיטרה, ספי אספורי – גיטרה וכלי מיתר, אלעד סיקל – בס, זוהר ברזילאי – תופים DJ – תומר מייזנר. 
במה ותפאורה: רונן נגר סאונד: ערן פרלדק הפקה: לימור פלג במאי: אורן שמש סגל

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. כמה נכון… ההופעה הכי טובה by far…. כמו הופעות בלייב אמיתי שלו. הגביר את הגעגועים לדבר האמיתי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות