ארקדי דוכין - זומבי

זומבי

ארקדי דוכין

מילים ולחן: ארקדי דוכין, זמיר גולן עיבוד: אייל ישי הפקה מוזיקלית: ארקדי דוכין ואייל ישי
4.5/5

מלנכולי על הגג משקיף על הבועה, ומבין שהוא חי בין חיים-מתים. השיר מנסה להתייחס אל אוכלוסייה שלמה כאל זומבים. בסופו של דבר, אחרי כל המלחמות והמהומות, חיים בה במעגל בלתי נפרץ מיום ליום, מתחתנים, עושים ילדים, לא ממש מייחלים לשינוי, חולמים על חיים ללא בועה, אבל נשארים בתוכה כדי לקום ליום המחרת ולהמשיך בלופ הזה ללא מוצא מתוכה. "אפשר לקרוא לזה חיים אם אין ברירה". הכללה? – בהחלט, אבל מהסוג שנשמעת אמינה. מטפורת הזומבי – במקומה. אין תיאור יותר מדויק לאוכלוסייה המתגוררת בבועה של העיר הגדולה.
קיבלנו מארקדי דוכין ומזמיר גולן שתי גרסאות לשיר  – "לילה" ו"יום". השירה מגיעה בהיפ הופ מלודי הרמוני, שמעניק לנרטיב פשטות שיש בה עומק. לארקדי דוכין חשוב להעביר מסר, אבל לא פחות להעניק לתוכן מוסיקליות מודרנית, שתתחבר למסר האנושי-אורבני. הקטע הנוגה לקראת סיום שזור יפהפה בקונטקסט הההיפ הופי.
גרסת הלילה – אפלה יותר,  מינימליסטית יותר, עיבוד "אורבני/מנוכר", שטוען את השיר במתח ומעצים את הממד הנוגה-דרמטי. ארקדי שר כמו זה בנפשו, נוגע בשנסון. מתלחש בתוך מערבולת צלילים בסיום. שיר, שלוקח  אותו ואותנו לפסגת יצירתו.

קרוב לשדה התעופה זה כבר מאות שנים/ ניצבת עיר ששמה בועה מקלט להמונים/ אפשר לנשום בתוך בועה מקום גם לשכן/ אך לא תמצא שם אהבה תפסיד גם אם תיתן/ הכול מותנה בתוך בועה וכלום לא בחינם/ ואם אתה כבר לא נחוץ זורקים אותך לים/ אבל בזמן האחרון ובאותה שעה/ כולם חולמים אותו חלום ובו חיים ללא בועה
זומבי איש, זומבי אשה/ לא מרגיש, לא מרגישה/ כן בעיר האדישה אבדו לדעת/ זומבי איש, זומבי אשה/ חסרי אונים, ללא תחושה/ כן בעיר המתישה,/ חולמים לגעת
ומתחתנים בעיר הזאת/ עושים בה ילדים/ אבל בועות מתוך בועות/ לצאת לא מצליחים/ ומשחקים במלחמות ובמאבדים שליטה/ ובין רגעי המהומות/ חוזרים אל השיטה/ אפשר לקרוא לזה חיים/ אם אין לך ברירה/ ורוב היום מתקוטטים/ ולא זוכרים על מה/ אבל בזמן האחרון/ ובאותה שעה/ כולם חולמים אותו חלום/ ובו חיים ללא בועה
זומבי איש, זומבי אשה/ לא מרגיש, לא מרגישה…
השלום לכל העיר, לכל תושבי הבועה/ כן זה שוב אותו השיר, שום דבר לא השתנה/ עוד מישהו מת לחינם מעבר לפינה/ אבל זה אותו הלופ, אותה המנגינה/ את קפוצת לפריז אני קופץ מהגגות/ ולא פשוט כבר להעיז כאן בעיר הבועות/ אבל אין מה לפחד ואין סיבה להתנשם/ מחר זה שוב אותו היום/ השבור שבור/ שלם לא שלם …
זומבי איש, זומבי אשה/ לא מרגיש, לא מרגישה….

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן