שר בעמידה

יוני רכטר

שלומי שבן מארח
/5

והשאלה היא – מדוע איתגר שלומי שבן את יוני רכטר במשימה לשיר בעמידה לקרא סיום את "עד מחר". הוא הרי יודע שרכטר שר אך ורק בישיבה מול הפסנתר. רכטר איש ממושמע לא הקשה על שבן. הוא התייצב  מלוא קומתו הגבוהה מול הפסנתר, ושר בחוסר נוחות מסוים. הסיבה לשירה בישיבה נובעת מהעובדה, כך הסביר, שמעולם לא הרגיש ממש זמר, שהוא יותר "מוסיקאי ששר דרך פסנתר".  פטור בלא כלום אי אפשר, ולקראת סוף השיר רכטר רכן אל הפסנתר והוסיף שתי ידיים מנגנות לשתי ידיו של שלומי שבן.
אתגר נוסף שיוני רכטר  קיבל: לבחור את השיר שהכי מיצג אותו כאמן יוצר.  "שיר על יונה בחלוני" של אברהם חלפי, המוכר מאריק איינשטיין, נבחר כשיר שמכיל את מרכיבי יצירתו. מהות הבחירה: השיר מייצג את הקשר שבין האילתור לבין ארגון החומר, בין הדחף הבלתי מודע בכתיבת מוסיקה ובין המוסיקאי  ה"מלומד" שלוקח את החומרים ומעצב אותם. רכטר מאמין בתחושות האינטואיטיביות שלו בהלחנת שיר, אפילו לפני קריאתו השניה, אבל בשלב השני של היצירה הוא הופך לארכיטקט המוזיקלי שלו.
אתגר שלישי: המאש-אפ ה ל"שוב היא כאן" של רכטר ול"כולם אומרים" מהאלבום הראשון של שבן, שכבר צבר ותק של איזה 13 שנה מאז נוגן לראשונה ב-2007. השניים  שמים את האצבעות על נקודות חיבור משיקות, וממשיכים את הקומבינה היפהפיה, כשבכל פעם בונים נדבך  נוסף לאלתור המשותף.  המפגש  משני צידי הבמה הוא הפריה הדדית של בדרגה גבוהה:  תחכום, הומור פירוק ובניה של  חלקי השירים למעין יצירת פאזל במהלכים כיד הדמיון, נגיעות קלאסיות, מהלכי ג'אז, הרמוניות קוליות, מעברים וירטואוזים. הפרטים הקטנים (הניואנסים) שיוצרים את הסאונד של הדבר. ברגע שאתה מפרק את היצירות לפרטים, אתה מפתח סוג של יצירה חדשה.

אתגר רביעי: מחרוזת שירי ילדים בארבע ידיים מנגנות. "מה שמייחד את שירי הילדים שלך", אומר שלומי ליוני, "שאתה לא עושה להם הנחות, ומדבר אליהם בגובה העיניים, שהוא גובה משמעעותי במנגינות פתלתלות, בהרמוניות מורכבות, לא מנסה להתיילד". אכן: המוטו של רכטר, שכתב מוסיקה לקלאסיקות ילדים כמו "מה עושות האיילות", "אדון שוקו" ו"גברת עם סלים" לאריק איינשטיין – הוא יצירת שירים לא על בסיס מתכונים שבלוניים בדוקים בשירי  ילדים. רכטר אקלקטי, הדמיון המוסיקלי שלו חוצה גבולות ז'אנרים, ברזיל, ג'אז, רוק מתקדם. מהלכי היצירה שלו לעולם אינם צפויים. מבחינתו, הפניה לילדים היא סוג של העברת תחושת המבוגר, בשפת אמת.
משהו על עצמו: למראית עין צנוע, אבל זה לא מה שהפריע לו להילחם על האמנות שלו בלי להתפשר מאז אלבומו הראשון "התכוונות". זו מהות ה"אגו" שלו – "לעשות את המוסיקה שאני מאמין בה" – גם בתקפות של חוסר ביטחון ונדודי שינה ולקבל חיזוקים ממי שהוא מעריך את דעתם, בעיקר מי שעבדו איתן צמוד – אריק איינשטיין, עלי מוהר, גידי גוב. רכטר נלחם, ובשלב מסוים חש כי ניצח ומצליח להרגיש כבר די בטוח לחזור הביתה לא מתוסכל.

שירים: שיר אהבה סטנדרטי, שיר על יונה בחלוני, מבחר שירי ילדים, שוב היא כאן + כולם אומרים, עד מחר

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן