טיפקס לא היה לנו כלום

לא היה לנו כלום

טיפקס

מילים: קובי אוז לחן: יוני רועה וקובי אוז הפקה מוזיקלית: קובי אוז
3.5/5

קובי אוז מנסה לספר במלל, בצליל ובטון בהיר רשמי סיפורה של אמו, רחל (רמונד) אוזן ומשפחתה מאז הימים שהנאצים נכנסו לטוניס. זהו סיפור של פליטות, עליה קשה ומלחמות עד להתערות בבית חם בישראל. בשפה הכי פרוזאית הפשוטה ביותר, מתאר אוז את השתלשלות העניינים, ומצטט את תמצית יכולת ההישרדות: "לא היה לנו כלום/  מלבד האהבה בינינו / לא היה לנו כלום / ובכל זאת הסתדרנו".
את הנרטיב מעלה אוז על נתיב מוסיקלי של סינתזה בין פופ, מוסיקה מזרחית וקצב שנוגע ברגאיי אפרו קריבי. אם מרבית השירים שלו מאופיינים בעין צוחקת, בדבש ובעוקץ, בזווית פרודית על מה שמתרחש בתוך העם בו הוא יושב, הפעם זהו קובי אוז רציני, דרמטי, כואב ומזדהה, שעושה מאמץ להתמקד בעיקר – החיים הקשים שעברו על הדור ההוא. אני מאמין לכוונה של אוז לחוש את נתיב הייסורים. מצד שני, אבל אחרי ששמעתי  את השיר פעמיים ושלוש, ועם כל הכבוד להצדעה להורים, ברור לי, שאני מעדיף קובי אוז וטיפקס, כשהרצינות היא מהם והלאה.

*** קובי אוז: "סיפור העולים שבאו מארצות האיסלם לא סופר דיו – ונכדיהם שלומדים את תולדות הציונות שואלים את עצמם תדיר, ואיך אני קשור לסיפור? איך זה קשור אלי? ובכן הסיפור שלא סופר מתחיל להיות מסופר ונלמד, העדויות נאספות לאט לאט, סבים מספרים לנכדיהם, הורים לילדיהם"

ארבעים ושתיים בעיר ביזרטה / ספינות גרמניה נכנסות אל הנמל 
פתאום כולנו, פליטים ברגע / מַביטים אחורה והעולם נופל 
ויום רודף עוד יום /לא רואים את האור 
וכולם צועקים ביחד / לתקווה שתחזור 
לא היה לנו כלום / מלבד האהבה בינינו 
לא היה לנו כלום / ובכל זאת הסתדרנו 

חמישים ושתיים מעבֶּרֶת גן יבנה / אנחנו באוהל וגשם שיטפון 
אני ואמא דואגות לתינוקת / בצנע ומים מנסות למצוא היגיון 

ויום רודף עוד יום… 

שבעים ושלוש אתה בן ארבע / לקחו את אבא בכיפור למלחמה 
אני דואגת יש שמועות מהשטח / כל היום במתח אבל אני לא בוכה 

ויום רודף עוד יום… 

שישי בערב השבת נכנסת / שמחה וְחסד יורדים אל השכונה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות