15 דקות התהילה בחיים עליהן דיבר אנדי וורהול הצטמצמו אצל טל אורנן ל-15 שניות. השיר הוא זרם תודעה שמכיל פיסות חיים שעוברים דרך דמיונו בתנועה. תפיסת החשיבה של אורנן היא רצף מצבים-מחשבות שנראים על הנייר נטולות סדר הגיוני/ כרונולוגי. צרחה של אמא מבוהלת, מצלמות שמתמקדות על ילד, הדובר בשיר שסוגר את שלט הטלוויזיה, ואז מעבר ל"בועה" (תל אביב) על רקע טילים נופלים. הבלבול מטורף. השיר אכן נשמע ניסיון להכיל איזשהו טירוף של חיים נכון לעכשיו. מהירות ההשתנות מומחשת ע"י אותן 15 שניות שיש לך לרוץ לממ"ד.
השיר בנוי משני חלקים: פולק אקוסטי ורוק חשמלי. מתחיל שקט כמעט בלחש, טון מדוכדך. בהמשך עוברים לחשמליות, מגבירים קצב וגם השירה נכנסת להילוך גבוה והטון נהייה דרמטי יותר. המעבר מיוחד, אפקטיבי, מחדיר לנרטיב של השיר עומק וגם מלכד את השורות לכדי סיטואציה מתעתעת המכילה את תחושת השגעון והתזזית.
חמש עשרה שניות תהילה/ רוצה חמש עשרה שניות תהילה
החיים עוברים בתנועה/ מול עינייך לאט
צרחה של אמא מבוהלת/ המצלמות כבר מתמקמות מול הילד
הוא נופל בבעתה/ ואני סוגר עם השלט
בבועה מדברים על האלבום החדש/ של מישהו קצת משומש/ קצת משובש
אבל טילים נופלים…
בבועה הספק לא מרים ראשו/ הקפה לא חמים דיו/ והרעש רחוק מאיתנו
חמש עשרה שניות תהילה/ אותן חמש עשרה שניות לממ"ד
החיים חולפים בתלת מימד/ מול עינייך לאט
האיש מהרחוב כבר ברח/ ואצלך הבילבול מטורף
החיים ממשיכים כסדרם כאן/ כאילו כלום לא קרה