הכישלון של הטקסט במשפט האחרון: "בוא נשוט נגד זרם התודעה".  האכלה בכפית של המאזין: אם לא הבנת עד עכשיו שאני שר על זרם תודעה – אז בבקשה, קבל הבהרה. חבל:  אחרי המעבר היפה של צליל נשיפה שמשדרג את את השיר – זה כמעט אקט מחרב, כאילו אין לסמוך על יכולת ההבנה של המאזין.
כידוע, זרם תודעה הוא שטף ההרהורים והמחשבות העוברים בראש באופן חופשי וסובייקטיבי, ללא היגיון, תיקונים או סימני פיסוק ובניסוח אסוציאטיבי, חסר מעצורים, זרם מתמשך, מגיע כתמונות נפרדות, כמו פריימים שמהבהבים במהירות דרך סרט צילום, שאין לנו שליטה בהם.
יובל בן דרור כתב הגיג פרוזאי למדי על תת-המודע המזין את ההכרה לסירוגין, שיש בו הסתייגות – "ואולי אני חי יותר מדי/ בתוך הראש של עצמי".
המוסיקה היא פופ נגיש שנע במסלול אמצע דרך נעים הליכות, מנגינה יפה-תמה, שהזכירה לי את המוסיקה של גילברט או'סליבאן (Clair), מהלך של זרימה לא דרמטית, הבעה רכה ומכילת תובנה, עיבוד שמוסיף נפח אפקטיבי.

הגיע הזמן לעזוב/ יצאתי לנשום קצת אוויר ברחוב
מאה מוחות מכוונים על אותו התדר/ רק אני לא יכול/ שלא לחשוב על הפרק של אתמול
שוכב במיטה והשעה כבר שלוש/ הרימו אצלי את מסיבת השנה בתוך הראש
כל המחשבות מוזמנות/ ואיך שהן יודעות לחגוג
ואולי אני חי יותר מדי/ בתוך הראש של עצמי/ מפץ קטן/ יצר יקום משלי
מה שפה בדמיון שלי/ זה הכי אמיתי/ והלוואי שזה היה בשליטתי
שמעתי מילה לא טובה/ נראה שהיא לא תעזוב במהרה
בטח אזכיר לעצמי/ שאני לא אחד שמתרגש מכל שטות/ לא נוגעים בי בכזאת קלות
יש אלף סיבות למה להיות שבע רצון/ האחת למה לא היא היחידה שיושבת בגרון
אחר כך תשב לאכול/ לפני הכול צריך לנשום
עכשיו זה אני מול הגוף/ והשארתי עור חשוף
ואולי אני חי יותר מדי/ בתוך הראש של עצמי
מפץ קטן/ יצר יקום משלי/ מה שפה בדמיון שלי
זה הכי אמיתי/ והלוואי שזה היה בשליטתי
בוא נשוט נגד זרם התודעה