"תשע המוזות" של ילון לוי הולידו צלילים הרמוניים, המובילים קול מדוכדך-לוחש אפלולי ששר על "הבדידות שלי", על "דכאוני המבולגן", על לב המייחל לשמחה כמדבר, על בדידות עמוקה כאוקיינוס. מול דכאונו והאובדן היצירתי –  קיימת ההתפקחות, סיפורה של ההשראה (תשע המוזות במיתולוגיה היוונית) , מצילת חיים  – נווה מדבר של שירה, מצילת האנושות, קלת משקל שרוקדת בחינניות, חסרת ממדים.
המנגינה, ההרמוניה, המעבר לצליל חשמלי הם סוג של מוסיקה שבעבר סווגה תחת המינוח "פרוג רוק". ילון לוי יצר שיר באוריינטציה פופ קלאסית, בשילוב של כלים אקוסטיים וחשמליים. השיר הוא יצירה קסומה, המתבססת על קונטרסטים מוסיקליים  – הקול הנמוך מול הקול הגבוה, מעבר גיטרות שטוען באווירה שמימית, נדבך משדרג בצורה יוצאת מהכלל. מבנה השיר, העיבוד המיוחד, ההרמוניות הקוליות הן כמו פרח פופ  שנפתח לתפארת, מאיר באור נגוהות בתהום האפלה של היוצר.

The tide of my mind/ I can no longer find
My heart a desert for joy/ Caged in concrete
I sail away/ Drift and fade/ Into the ocean depths
Of loneliness, my loneliness/ My depression mess
Of loneliness, cruel loneliness/ My depression mess
My bleeding art/ on a page/ A phantom, alone, and obscured
away from the stage
Lost in the tempest/ Of my head/ Taking my final breath
Of Averageness, my averageness
My obsession mess/ Only weakness, oh the weakness
My obsession mess
She’s an oasis of poetry/ A savior of humanity
Shines a light/ In my dark abyss
She dances gracefully/ Rises above physicality
Time, space, and the rest/ She’s dimensionless, dimensionless
My redemption mess/ Dimensionless, she’s dimensionless
My redemption mess