"ילד נדודים" הציג את יניב מטרי כיוצר מקורי במוסיקה הים תיכונית המקומית. "טעמים" הוא נסיון המשך  לגעת בשורשים, במקרה הזה – במוואל (המתבסס על המקאם) ושידוכו למוסיקה העכשווית.  מטרי שר על חזרה לאחור, לשורשים וניסיון להטמיעם במה שזורם עכשיו.  שימוש יתר במילת הגוף "זה" ("זה סימן", "זה מושך", "זה זורם") אינו תורם לאיכות השיר. "סף מעשים במחשבות" תקוע כאן כמלל פרוזאי סתמי. הייתי עובד יותר על הטקסט הרזה. מוסיקלית, יש ליניב מטרי בשורות יותר מרנינות בחיבור המוסיקה המזרחית לפופ. ה"ניי ניי ניי" משתלב בתזמור המודרני העשיר. צליל הנשיפה – משדרג משמעותית. צל"ש לעיבוד של סנגיט. הטון הנוגה משדר את הפנים של הזמר. הסך הכל – מיוחד.