פעמוני מלחמה? מה קרה? ינקי מרקוביץ' מקצין בשימוש  במטפורה לצורך תיאור המלחמה בתוכו בין החומר והרוח. השיר יוצא מסערת נפש, שקשורה בעבר ובהווה. בתוך מירוץ הזמן, יש תחושה שמשהו בנפש אינו כשורה. החיבוטים הפנימיים – מרפים  ידיים, גורמים תסכול,  מפח-נפש. הזמן הוא פקטור בתוך זרם המחשבות והזיכרונות. לפי הקומוניקט שצורף – השיר מדבר על הקושי של  אדם מאמין לקום בבוקר ולדבר עם יוצרו. הרצון לדברי היוצר הוא "להתחיל את היום בצורה רוחנית ולדבר את מילות התפילה מתוך חיבור אמיתי, ולא מתוך עייפות, מחשבה על תלאות היום, או שינון המילים כאילו מדובר בלימוד למבחן".  האם המאזין הלא מיודע יקבל את המידע הזה מתוך השיר? – ממש לא. חיבוטי הנפש לפי הטקסט הזה אינם מעידים דווקא על עניינים שבינו ובין אמונתו. בעיה.
המוסיקה מתיישרת על מסלול מלודי קצבי דרמטי שמשדר את הסערה שמתחוללת פנימה. השיר הוא דוגמא לאיש ששר את תחושותיו בכוונה גדולה מבלי שהוא ניחן בכישורים של זמר מקצועי. תן לרגש לשיר, ואז התחושה תגיע ותיגע, גם אם שירתך אינה מהוקצעת.

צלצול חמישי, פעמוני מלחמה/ בין הרוח לחומר, השעון למיטה/ חמוש בכרית ושמיכה
צביטה בלב, צפים זכרונות/ על בוקר חדש, על תקופות ישנות/ השעון שוב מזכיר צריך למהר
הזמן לא עוצר…
אני ער וליבי ישן/ אני ער וליבי ישן
כסא מרופד ושלט על שמי/ יושב מבודד מרוכז בעצמי/ מדפדף מחשבות, בוהה בדפים
לאן אלך ומה אעשה/ עלי מי יעיד שאני כל כך רוצה/ שולף מהכיס עוד כמה תירוצים
נשאב ויוצא..
אני ער וליבי ישן/ אני ער וליבי ישן
בסוף היום בתוך מיטתי/ מלא הבטחות ישנות לעצי/ ושוב מתעורר בצלצול החמישי
אני ער וליבי ישן/ אני ער וליבי ישן