שיר של משורר תורכי על עליונות המים על פני האדם, מונע בקצב אפרו סמבה תוסס בליווי צליל חליל (שם טוב לוי). אין כאן טעות. זו ירונה כספי, הרוקרית הנועזת, שעושה שימוש במקצב ריקודי קליט כדי להביע פליאתה מהמים המואנשים להמחשת נבערותו וחולשותיו של האדם. השיר נע בין רצינות לקלילות. כספי שרה בהתלהבות כאילו יש כאן התרחשות/ חיזיון  שדחוף לא רק לבשר עליהם אלא להעניק להם חיים  חדשים בצלילים מזיזים. בבית האחרון, מואטת לשניות החגיגה, כאשר כספי שרה כי המים "במקום חיותם/ ימתינו שם לסוד מותם". זהו ניואנס יפה.
המוסיקאית בחרה להעניק לאנלוגיה פרשנות מוסיקלית לא צפויה  כדי להדגיש את נפלאות המים על האדם. זה אינו הרוק חסר המנוח המאפיין את ירונה, אלא  אלא צוהר חדש מעניין אם כי לא ייחודי,  שהיא פותחת באוריינטציה של מוסיקת עולם אקוסטית. האלבום השלם יגלה, אם מדובר ביופיה הלא ידוע החדש, במהפך של ממש.

הַמַּיִם נְבוֹנִים מֵאִתָּנוּ, יַבְחִינוּ בָּעֶרֶב לְפָנֵינוּ

יְמַהֲרוּ לָרֶדֶת מֵעָל, בְּטֶרֶם יַאֲפִיל,

כְּדָג גָּדוֹל יֵעָלְמוּ מֵעַיִן,

כְּהִמָּלֵט הַחַיּוֹת לָהָר.

הַמַּיִם נְבוֹנִים מֵאִתָּנוּ, מְרֻצִּים

לְהִסְתּוֹדֵד לְבַדָּם עִם עֵצִים,

לֹא בְּחֶבְרַת הָאָדָם.

יַפְקִירוּ אוֹתָנוּ לְנַפְשֵׁנוּ.

הַמַּיִם נְבוֹנִים מֵאִתָּנוּ, הֵם לֹא יֵרָדְמוּ,

קוֹרְעִים עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת לַתְּכֵלֶת

בִּמְקוֹם חִיּוּתָם.

יַמְתִּינוּ שָׁם לְסוֹד מוֹתָם