בז'אנר הפופ הים תיכוני (לא "מוסיקה מזרחית") חוזר נושא אחד: האהבה ושברונה. הבנאדם הרוס מאהבה. בוכה את נשמתו. אינספור זמרים מתבכיינים בלילה.  ישראל מרמרוש מנסה דימוי של "סוס פרא", שדוהר "ברוח של אחרות", אלא שהגעגוע מחזיר אותו אליה.
הטקסטים האלה לא עושים לי כלום. הקורבניות של הגבר בשירים האלו משוכפלת עד לעייפה, כאילו אין נושאים אחרים בעולם פרט לגבר הננטש שיש לרחם עליו. מצד שני, ישראל מרמרוש שר בהתרגשות לא מזויפת לחן יפה, שזוכה להפקה מוסיקלית משדרגת. צליל הקלרינט בפתיחה – יפהפה. חובר לתזמור קצבי מורכב המקדם את הדרמה היוצאת ממקומות שמתחת למיתרים.

כבר חשבתי שעבר לי/ שהספקתי כבר לשכוח/ איך כל פעם שוב חוזרת
לשחק לי עם המוח/ וניסיתי כמו סוס פרא/ לדהור ברוח של אחרות
אבל הלכתי לאיבוד / בין כל היערות בינינו
אולי טיפה אוהב / אבל לא מתגעגע/ עוד שניה אני משתגע
אולי את לא רואה/ את לא שומעת/ אותי את לא מבינה
זה לא עובר לי/ אולי אנל'א מוכן לוותר עליך
ולטבוע בים של געגוע
ובחלום שוב חזרת לי/ לא אמרת לי מילה/ כמה שרציתי
שנחזור להתחלה/ וניסיתי כמו סוס פרא/ לדהור ברוח של אחרות
אבל הלכתי לאיבוד / בין כל היערות בינינו
אולי טיפה אוהב/ אבל לא מתגעגע
עוד שניה אני משתגע
אולי את לא רואה…
מה עשית לי/ אני לא מבין/ איך אני הולך חוזר
לא מאמין/ ששוב את חוזרת/ לשחק לי במוח
כמו סוס פרא ניסיתי לברוח 2x