זה לא השיר שעליו הייתי מחלק תעודות הצטיינות לכותבים. געגועים לימי הילדות לשירים ולחלומות של פעם לא ממש מתחברים לעתיד אופטימי של מציאת בית ודלת פתוחים. מצד שני: ההתכנסות לשיר, שירת היחדיו הנלהבת חזקים יותר מאמנות צרופה. תזכורת: כל השפטים ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" עפו על להקת שלוה. האם הפריזו בהערכה שלהם? בהחלט ובצדק. צריך להפריז. אם ללכת על נימוקים מקצועיים עד הסוף ללא שמץ של שיקול הומני – "שלוה" נשמעה לי תמיד כחבורה שזקוקה לקידום וליטוש אומנותי כדי להפוך ללהקה מקצועית ממדרגה ראשונה. מצד שני: הלהקה היתה מועמדת מצוינת לייצג את ישראל באירוויזיון – עם כל המסר האנושי שהיא מייצגת. אם ראו בשימוש בחבורה אמצעי להשיג מטרה גם שלא דרך המוסיקה – זה נשמע אחלה בסדר. "הדלת תהיה פתוחה" מעלה את החבורה בדיוק על המסלול הזה – אמצע דרך של שירת יחדיו, שיר שאינו מדבר על מצוקות, שאינו שואל שאלות, מכוון לחיבור בין געגועים יפים להליכה קדימה מתוך חשיבה שרואה את הטוב שבחיים – "בסוף הדרך עוד תמצא לך איזה בית והדלת תהיה פתוחה". מסוג שירי "אנחנו העולם", שקורא לך להאמין בחיים. כהמנון חגיגי – "שלוה" עושים את העבודה, מאמינים שיהיה טוב,נוטים תקווה אצל מי שכבר אינם מאמינים. נשמע מתקתק? צריכים להאמין גם במתקתק הזה. ציניות מעולם לא פתרה דברים, ואצל "שלוה" – זה לא נשמע זיוף.
במאי קליפ: אלעד וייסמן צילום: יובל מימון
פעם היית ילד אז לפני שנים/ חורש את העיר על אופניים
שומע שיר יפה ברדיו, אריק איינשטיין
החלומות והשירים הישנים/ עדיין בוערים בך
הם ילוו אותך בדרך/ לך לך
או או או או בסוף הדרך עוד תמצא לך איזה בית והדלת תהיה פתוחה
פעם היית ילד אז לפני שנים/ עם כל הבוץ בנעליים
הריחות עולים מן הבתים, יורד הערב/ החלומות והשירים הישנים
עדיין בוערים בך/ הם ילוו אותך בדרך/ לך לך
או או או או בסוף הדרך עוד תמצא לך איזה בית והדלת תהיה פתוחה
אל תעצור תמשיך ללכת/ בין שלכת לבין פריחה/ שם יש חיים שרק תחיה אותם
או או או או בסוף הדרך עוד תמצא לך איזה בית והדלת תהיה פתוחה