תמוז סוף עונת התפוזים

תמוז סוף עונת התפוזים

בסוף עונת התפוזים "אני וניצה אחוזים". זה נשמע כגעגועים לימי הקיבוץ התמימים, אבל "הסוף" הזה מסמל גם את סוף עידן התמימות של הפופ הישראלי.

אן.אם.סי
4/5

"סוף עונת התפוזים עם ניצה/ דבש ניגר מריח הדרים/ ניצה מחלון חדרי הציצה/ את חושי הקיצה.. / ופתאום זרועות וצווארים"

על הטקסט חתום מאיר אריאל. לחן: שלום חנוך ואריאל זילבר, השניים שהובילו הרכב, שהביא רוקנ'רול טרי, רענן, אנרגתי ולמלהיב לתרבות המקומית.
בסוף עונת התפוזים "אני וניצה אחוזים". זה נשמע כגעגועים לימי הקיבוץ התמימים. אבל  "הסוף" הזה מסמל גם סוף עידן התמימות של הפופ הישראלי. מה שבטוח המוסיקה היא לחלוטין לא "קיבוצניקית", אין כאן אפילו רמז לשירי ארצישראל של הגבעטרון. שלום חנוך, אמצע השבעים, הוא רוקיסט מקומי צעיר, מוכשר, יודע להתחבר למקורות השפעותיו, והוא עלה כאן על הרכב שייחשב ברבות השנים  ללהקת הרוק הישראלית החשובה ביותר של שנות השבעים.
אני מקשיב ל"מה שיותר עמוק – יותר כחול". טקסט "פסיכודלי" פשטני משהו,  אבל במוסיקה יש חידוש, פתיחה אמביינט הזוייה בסינטיסייזר, כניסה של גיטרה אקוסטית ומוסיקה ההולכת ומתגברת, צוברת תנופה וכוח, גיטרות חשמליות שנכנסות במקום הנכון בעיבוד מדהים. איפה שמענו במוסיקה המקומית אוברטורה של שתי דקות לשיר, לפני ששלום נכנס עם "היא – באה השמש", שיר אהבה בתחילת יום חדש. השמש שמאירה הכול באור חדש. ואז מגיעה גם הרמוניה בנוסח קרוסבי, סטילס ונאש, שהופכת את השיר הראשון בדיסק למאסטרפיס.
הבאים אחריו "פנס הרחוב", נשמע נחמד ותמים לעומת השיר הזה. "מישהו הפסיק את הזרם בסניף המרכזי" ו"את ואני ישבנו ועישנו / רק משהו כמו, פתאום עזב אותנו", שיר על על חוסר יכולת לשלוט בעניינים. לעומת "מה שיותר עמוק", זה נשמע רך ותמים.
"אנ'לא יודע איך לומר לך" של שלום חנוך, מתחבר יותר מבחינת המבנה והפקת הסאונד לשיר הפותח, בעוצמה הפנימית, בהבעה הדרמטית של שלום, הגם שהטקסט די חלש. לבחור האוהב רע, והיא אינה אומרת כלום. המוסיקה לא ספק מאפילה על המילים , במיוחד העיבוד המורכב לפסנתר ולגיטרות, המושפע מכול הדברים הטובים שהגיעו אז באמצע השמונים מהמערב.
"הולך בטל" של אריאל זילבר – נחמד וקליט אבל לא נדבק לרוק של שלום ו"תמוז". שיר שמאפשר את את זילבר מכול בחינה, מוסיקה קברטית, הומור חביב. אבל כיוון שזילבר וחנוך היו באותה להקה – "תמוז", זה נמצא כאן.
"סוף עונת התפוזים" – העיבוד הרוקיסטי הופך את השיר לאחד המאפיינים הבולטים של "תמוז" בחיבור בין גיטרות אקוסטיות וחשמליות. התחנה האחרונה שכבר לא עונה לי ולמה שמה. סוף עונת האהבה. העונה החדשה בפתח. הימנון רוק ישראלי, שנות השבעים.
"אהבה שקטה" זה כבר מושפע הרוק היותר "כבד" שהגיע מבחוץ. ה"לד זפלניות" שבצליל כבר מראה שלום חדש שזועק בקול עשן "היתה לי אהבה שקטה/ החזירי לי אותה". משהו מ"חתונה לבנה" העתידי? – בהחלט. ("סגרת ת'דלת על מנעול/ פתאום בלי שום סיבה")
"לא יכול לישון עכשיו" – אולי מהשקטים של חנוך, שיר אישי ששייך יותר למחבר – פחות ללהקה. רומנטי שזה צובט בפנים. ("גשם עוד מעט ירד לכבוד החקלאים/אצבעותיי דלוקות/לגעת במיתר לפרוט אקורד")
ב"ככה את רצית אותי" – אריאל זילבר הכי מתקרב לקונספט הרוקיסטי של תמוז, וגם השיר הזה על יחסים נוראים בינו ובינה. והנה זילבר נשמע טעון, זמר רוק. הסולו חשמלית של יהודה עדר מוסיף צבע אפקטיבי, גם צליל הפאנקי של הגיטרות והנשיפה.
"תמוז" חיה תקופת זמן קצרה מאוד, כשנה, ואני לא בטוח שההנפשות הפועלות מצטערות עמוקות על כך, כשמדובר בחיבור בין שלום חנוך לאריאל זילבר. הם לא נועדו זה לזה. אבל כאפיזודה – "תמוז" הייתה אחת התחנות החשובות בהתפתחות הרוק המקומי. תחנה בלבד. לא להקת הרוק האולטימטיבית.
לדיסק הזה במהדורה החדשה נוספו בונוסים – תקליט שדרים של "סוף עונת התפוזים" – חלש לעומת קודמו. ו"פנס הרחוב" – גם הוא בגרסת תקליטה שדרים, וגם כאן אני מעדיף את הביצוע הרשמי.

דיסק 2: הקלטה של הופעה חיה ב"צוותא" של "תמוז", 1975 שמופיעה לראשונה על גבי דיסק. אהוד מנור מציג את ההרכב. אנחנו מדברים על 31 שנים לאחור. למעשה: שחזור של הדיסק על הבמה. השוואות? רמות ההקלטה החיה של אז לא ממש עוזרות לדיסק הזה להתרומם יותר גבוה מהדיסק האולפני. הערך המוסף? לשמוע את תמוז בהופעה חיה. מבחינת המתענין ברוק המקומי – אטרקציה בפני עצמה.

*** רוב שירי האלבום "סוף עונת התפוזים" היו חידושים לשירים ישנים. "מה שיותר עמוק, יותר כחול" יצא במקור ב-1970 באלבום "שבלול" של אריק איינשטיין ושלום חנוך. "תמוז" הרחיבו את גבולות השיר  ללמעלה מ-8 דקות. את "אנ'לא יודע איך לומר לך"  הקליט שלום חנוך ב-1973 בגרסה מעודנת עם להקת "בני נוח". "תמוז" עיבדה אותו לשיר של חמש וחצי דקות של רוק. "אהבה שקטה" נכלל באלבום הבכורה של שלום חנוך, שהיה כולו באנגלית. גם השיר הזה הפך לשש וחצי דקות של רוק אגרסיבי.  אריאל זילבר הלחין את "הולך בטל" למילים של מאיר אריאל למופע של תיקי דיין. את "ככה את רצית אותי" של יהונתן גפן הוא הלחין ב-1968 ל"צמד העופרים", שהקליטו אותו באנגלית כ – Purple Eyes.  רק שני שירים באלבום – היו חדשים לחלוטין: "לא יכול לישון עכשיו" האקוסטי ששלום חנוך שר סולו בליוו הגיטרה של יהודה עדר ו"פנס הרחוב" בביצוע משותף לשל שלום חנוך ואריאל זילבר. השיר "סוף עונת התפוזים" הוקלט מחדש כסולו של שלום חנוך, משום שזילבר לא אהב את העיבוד החדש.
שלום חנוך ניגן בהקלטות האלבום בגיטרה אקוסטית, אריאל זילבר – פסנתר חשמלי, האמונד וסינתיסייזר, יהודה עדר  – גיטרה חשמלית, איתן גדרון – בס, מאיר ישראל – כלי הקשה ותופים. אורחים: מורטון  קם וזאב דיקווט – סקסופונים (בעיבוד אלונה טוראל), חיים רומנו בגיטרת ווא-ווא ב"ככה את רצית אותי" . צילום עטיפה: ג'ראר אלון. עיצוב עטיפה: ציונה דוידוביץ'.

שלום חנוך – שירה, גיטרה אקוסטית, אריאל זילבר – שירה, פסנתר, פסנתר חשמלי, האמונד, סינטיסייזר, יהודה עדר – גיטרה חשמלית, איתן גידרון – בס חשמלי, מאיר ישראל – תופים. מפיק: לואי להב.

תמוז – סוף עונת התפוזים יולי 2000 קיסריה מתוך "עם הגב לים" שנה לזכרו של מאיר אריאל. 

וידיאו: "מה שיותר עמוק, יותר כחול" – הקלטה בצוותא ת"א 1975 שהעלה מאיר ישראל

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן