חידוש: גברים בוכים בלילה בצמדים. החלוצים: ליאור נרקיס ורותם כהן. היכונו לצונאמי חדש באגף הים תיכוני. מה האסטרטגיה? אומנותית או שיווקית? צדקתם: זה ישדרג לשניים. ביחד, נוצרת כאן שכבת שומן עבה של רגשנות. שני קולות יפים חוברים לשירת הומה המקוננת את אובדן האהבה. חומרים לתבשיל האמוציונאלי: זיכרונות כמו עלים נושרים, לילות שינה לבד, חלומות שנאספים על השולחן. תוסיפו אהבה מטורפת+שברון לב. מערבבים עם שירת הרגש של רותם כהן את ליאור נרקיס ומקבלים משהו שהרגיש לי ממותק-אינסטנט מדי. יסלח לי הצמד שאינני משתתף בצערו.
כל אותם ימים אותך אהבתי / לא חשבתי לרגע שתלכי / ולא שאצטער על דבר אחד /אולי על זה שלא חיבקתי עוד / כל הזיכרונות נאספים על השולחן / בדיוק כמו העלים שנושרים / אני מוכן כבר לתת הכל /ושנמשיך ככה כל החיים / אם רק אפשר שהדלת תפתח / כמו הלב שלי אתך, את תעמדי שם / לא כמו כל אותם הפעמים שאת כאבת / לא אגיד סתם / תדעי הייתי שלך תמיד / אתך יכולתי לעוף / כל אותם לילות בהם נרדמתי לבדי / כשאינך כמו תמיד אומרת לי מילים / על אותו החלום – שידענו כל כך לתאר / כל החלומות נאספים על השולחן / בדיוק כמו הפחדים רק אתך אני מוגן / אז מה אם הגעת לארוז הלוואי תישארי / אם רק אפשר שהדלת תפתח / כמו הלב שלי אתך, את תעמדי שם / לא כמו כל אותם הפעמים שאת כאבת / לא אגיד סתם / תדעי הייתי שלך תמיד / אתך יכולתי לעוף / אם רק אפשר שהכוח שנתת לי / בחיוך אחד יחזיק אותי זורח / ולא שאשבר הו אלוהים / אין לי כוחות אני בורח / תדעי אהבתי אותך/ תדעי אהבתי בטירוף
