ליד הפסנתר עומר קליין

קרולינה שרה דיוק אלינגטון

ינואר 2, 2020

פסטיבל ג'אז תל אביב

 3.5/5

הכותרת צריכה היתה להיות הפוכה: עומר קליין מנגן אלינגטון. שירה: קרולינה. אז למה הכותרת הזו? כי חשבתי עיתונאית ש"קרולינה שרה אלינגטון" היא יותר אטרקציה מעומר קליין מנגן אלינגטון. תשאלו אתה מחפש רייטינג? התשובה היא כן, אבל גם לצאת מהקופסה. קרולינה שרה דיוק אלינגטון – אינה כותרת שבשגרה.
לעצם העניין: הפסנתרן הנפלא עומר קליין חזר לפסטיבל ת"א לנגן את אחד המלחינים הנערצים עליו, דיוק אלינגטון, וגם לארח בפעם הראשונה את קרולינה. עזבו הגדרות. בתוכניה הגדירו אותה "זמרת הנשמה הגדולה". מתברר שבנשמה יש גם לא מעט ג'אז.
דיוק אלינגטון הוא לג'אז מה שהיו סטרווינסקי, ברטוק ופרוקופייב למוסיקה הקלאסית המודרנית. אלינגטון, שנולד בשנת 1899 הוא אחד מהמלחינים החשובים ביותר במאה ה-20. יחד עם לואי ארמסטרונג, הוא הזניק את מוזיקת הג'אז ממוזיקת פולקלור מקומית לנכס לאומי בארה"ב, ולאחד מהז'אנרים האומנותיים החשובים שנולדו במאה ה-20. הוא נמנה על שורת ענקי פסנתר כמו ארט טאטום, ארל היינס, טלוניוס מונק, ביל אוואנס – שאין להם דבר משותף מלבד מקוריותם. אלינגטון מייצג גשר שבו האקדמי (קומפוזיציה) , העממי (בלוז, גוספל) והמודרני חיים בשלום.
מה שחסר לי בהצדעה לאלינגטון במלאת לו 120 – זו תזמורת גדולה, כי בכך היתה גדולתו של אלינגטון – בתזמורים, בארגון גווני הצליל. חלק מתפיסת עולמו המוסיקלית היצירתית של אלינגטון היה בפיתוח הצליל הקולקטיבי בג'אז.
עם קליין ניגנו שני אמני ג׳אז מופלאים, הבסיסט ברק מורי והמתופף אמיר ברסלר. הם פתח בנגינת Take The A Train . את השיר הראשון כתב ידידו של אלינגטון בילי סטרייהורן. שם השיר מתייחס לקו הרכבת התחתית העובר בעיר ניו יורק, ממזרח ברוקלין, דרך רחוב פולטון להרלם וצפון מנהטן, תוך שימוש בקו השדרה השמינית במנהטן שנפתח בשנת 1932."קח את רכבת 'A'" הולחן בשנת 1939, לאחר שאלינגטון הציע לסטרייהורן תפקידו ונתן לו כסף לנסוע מפיטסבורג לעיר ניו יורק. אלינגטון כתב הוראות לסטרייהורן להגיע לביתו ברכבת התחתית, הוראות שהתחילו, "סע ברכבת A".
המסלול של עומר קליין עבר דרך Prelude To A Kiss והגיע עד I Got It Bad, סולו פסנתר של Solitude, הסטנדרט Caravan לפני שקרולינה חברה לטריו ל – Sophisticated Lady ול- "i'm beginning". טהרני הג'אז יגידו שיש מקום לגעגועים לאלה פיצגראלד הגדולה ולתזמור של ביג באנד. גם כותב שורות אלו הרגיש כי לקרולינה מגיע תזמור ג'אז עשיר יותר. (היא עצמה הוסיפה צליל נשיפה באפקט ווקאלי) גם כך – קרולינה מתגלית שוב כזמרת קרוס אובר מצוינת בין סול לג'אז, מה שעשה לי חשק להזמין אצלה ערב עם ביג בנד, מה שמחזיר אותי לראשיתה של הביקורת.