שלמה ארצי צילום מרגלית חרסונסקי

לילות יולי אוגוסט בקיסריה בלי שלמה ארצי

/5

נתקלתי ב"היא לא יודעת מה עובר עלי" ביוטיוב, שלמה ארצי, קיסריה יולי 1996. נזכרתי שהייתי בהופעה ההיא.  ארצי אחרי הוצאת "שניים".  הוא שר אז
"אומרים שלא רחוק מחדרה,/ בין הים לבין החולות/ יש מקום שבו זורחת השמש/בלילות" … תקשיבו לשיר "אבסורד", מתוך האלבום "שניים". תשמעו גם ביטלס.
24 שנים אחרי אחרי ההופעה ההיא, אנחנו ביולי 2020. עונת הופעות חדשה החלה, אבל ארצי לא יופיע בקיסריה הקיץ.  גם לא באמפי  שוני, צוותא והיכל התרבות. אין מה לעשות. רק הקורונה היתה יכולה לנצח אותו. זה כמו לתאר עולם אחר, קיץ בלי שלמה ארצי. תתארו לכם.
חום יולי אוגוסט לא יכניס שוב את עם ישראל למכוניות בדרך אל האמפי הרומי. שלמה ארצי לא יבלה עוד כמה לילות חמים ונרגשים במקום הזה. אולי בקיץ הבא הקהל ישוב למלא את מושבי הבטון, לתנות אהבים עם הזמר, לחפש את האושר.
נחזור ליולי 1996:
שלמה ארצי של "שניים", ההופעה. כותרת משנה: "רוקד את אותה האהבה, אבל במהופך". כך כתבתי אז. "ניצחון כבר מהדקה הראשונה. אמפי קיסריה ושלמה ארצי הם חיבור אולטימטיבי בקיץ. העם ממלא מגרשי חניה כדי להיות מוחנף. לרקוד איתו במעברים. לחוש את המגע המיוזע. לפלרטט. געגועים עושים מוסיקה, והמילים של "האהבה הישנה" הן פנטזיה מוכרת.
בשביל להגשים את הריטואל עם הקהל לא צריכים עניבה. ארצי של לילות יולי אוגוסט זה טי-שירט ומגבת. הקריצה היא בגדול הגם שאינה מתחנפת במודע.  די בכאב המתוק של "מנגב לך ת'הדמעות".  רק הוא יכול לשחזר את הריטואל הזה. אותו קצב ואלסי מוכר. אותו מינור. איך אומר השיר:  שנינו רוקדים הפוך, מסתכלים על הירח, הוא לא יודע כלום. ארצי רוקד את אותה האהבה אבל במהופך.
שירי דרכים ואהבה, קצב ומלודיה מחניפים. ותמיד יש יפים ויותר יפים.  ארצי לא ממש מחטט בפצעים פתוחים או נוגע בכאב. אבל יש לו שיר חברתי על אוטובוס מס. 1, והפרטי לפעמים מתערבב בלאומי. אבל זו אינה טראומה, לא כאב צורב, אלא הכיף שבשיר שיש בו גם משהו אינטימי וגם משהו מלודרמטי.
שנסוני אהבה בסגנון הישן, עם כל השמאלץ. המנגינות שיש בהם קצת אידישקייט. עדיין מתנשק בחדרי מדרגות ממשיך לרקוד בחושך. מפנטז בנסיעה באוטובוס, מסתובב סביב ציר האהבה, כמו סביב הזנב של עצמו. סיפור רומנטי ממושך ומתמשך עם הקהל. וריאציות על נושא. אותם הסולמות, אותו אקורד ואותו צליל אקורדיון.
האהבה ההיא כבר לא תחזור, אבל היא תמשיך להטעין את ארצי מחדש כנראה גם בסוף המאה ההיא, והקהל ידע איתו עוד לילות אהבה לא שקטים, סוערים, כמעט אקסטזים, כמו אז, ולמעשה כמו תמיד.
אנחנו ב-1996. זה כנראה יקרה שוב ב-2021.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות