כמה שירים היו נחסכים אם כל האהבות היו שלמות. כמה טוב לכותבים שחווים אהבות קשות/ נכזבות/ אבודות. אפילו קלישאות כמו "אתה כל כך יפה/ כשאת נשברת" באה עוד בחשבון. לירון בן שמעון שרה  קינת אהבה שיש בה תסכול, חולשה, מצב של ביטול עצמי ביחס למצוקת אהובה, ויש  גם  סוד.  רקע של לילה בעיר מחדד את עומק המצוקה.  "כשאת אבודה/ הלב שלי נכנע".
המוסיקה תואמת: סלואו מלנכולי שהופך מידטמפו, טון נמוך מתכוון. תוגת הסיטואציה אינה משתלטת – אלא התחושה הזו של "אור" בקצה המנהרה שמקבלת שכבת צלילים הרמונית יפה. בן שמעון מצליחה לספר את הסיפור בהתרגשות מאופקת  בצלילי מיתר מעודנים, בטון של כמיהה. צליל המנדולינה – ניואנס יפה. העיבוד נשמע חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה של השיר, יוצא מצניעות יפה.

קחי אותי מעצמי/ תשאירי לי אותך/ המרדף הזה גדול עליי
ערב ערב לידך/ ולא לראות אותך/ המרחק הזה כואב מדי
אור בטח עוד יחזור/ לילה על העיר/ ולך אין שקט
אור בטח עוד יחזור/ את כל כך יפה/ כשאת נשברת
אם תתני לי/ לספר לך/ שוב לחזור איתך להתחלה
את יודעת זה פוצע/ את יורה חצים בלי מטרה
אולי זה לא עוזר/ את לא יודעת לשקר
אור בטח עוד יחזור/ לילה על העיר/ ולך אין שקט
אור בטח עוד יחזור/ את כל כך יפה/ כשאת נשברת
כשאת אבודה/ הלב שלי נכנע/ ולא רציתי לגלות הכל
אולי פחדתי שבסוף ניפול/ רק תשמרי לי את הסוד הזה
בעיניים