עוד שיר במצעד שירי המבואסים. שמיש בימי קורונה. שיר פסיכוסומטי. טל פליישר שר על מישהי, ולפי טון ההזדהות הוא יכול להכיל על עצמו את המהלך הנפשי שמשתק, להביע את האין-אור בקצה המנהרה.
את ההתרחשות הפנימית בחרו טל פליישר ולירן פרידמן לפתוח במהלך הלמות קצב של סרט מתח. בהמשך מחליפים מהילוך שני ועולים על הכביש הראשי להילוך רביעי שמוביל לרחבת הדאנס. המילים מתערבלות בסאונד המסונתז. הנפש הדאובה מסתחררת על פסקול של די ג'יי מועדונים. אם היה כאן קליפ, היינו יכולים לקבל גם תאורה מתחלפת תואמת. זה הצד של פליישר שרוצה לברוח מהפחד להיות לבד, לשחרר. להשתחרר. מעלה מד מצב הרוח. הבנאדם מבכה ומרקיד את עצמו.  ממשיך לשדר טון מתייסר, אבל  מבחינת המוסיקה וההפקה – הוא כבר לא במקום הזה. מילים פשוטות: קונטרסט יפהפה. נ.ב. למה Avak באנגלית?!

זה כבר כמה לילות שהגשם דופק על גג ביתך,
משהו נשבר במטבח ואין לך כוח לאסוף את הזכוכיות,
ואת עצמך את לא מזהה/ יש סדק במראה
צד אחד רוצה לברוח/ צד אחר מחזיק בכוח
יותר מידי זמן/ לא רואים את הסוף
יותר מידי אבק/ על כל החלונות/ ואי אפשר לראות את מחר

זה כבר כמה לילות שאתה נרדם מול המחשב,
ואין חדש על הצג/ זה רק אתה והפחד שלך להיות לבד,
עם עצמך אתה עוד לא מסתדר/ והנה זה שוב חוזר
צד אחד רוצה לברוח/ צד אחר מחזיק בכוח
יותר מידי זמן…