ולתומי חשבתי שדווקא בחורף, כשהיא חסרה – קל יותר לכתוב שיר אהבה. שירי האהבה הטובים נולדים על רקע מצוקת אובדנה, אלא שכאן – שיר/ מכתב/סמס אהבה קלוש. הנושא כל כך נשחק בז'אנר הים-תיכוני, שאתה מרגיש טייס אוטומטי. לוחצים על כפתור, ותן למילים לרוץ. היא נטשה. רחוקה ממנו. מבקש עוד דקה לאהבה. מבטיח לתקן נזקים, רק שתיתן הזדמנות. רק שתבין שקשה לכתוב שיר אהבה בחורף. אני נוחר מרוב שעמום. הרי זה לא עניין של הבנה. רק הרגש משחק. אז מה היא בדיוק צריכה להבין?
המפתיע הוא שזמר כמו מאור אדרי עדיין מאמין במחזור "טראומת" האהבה הנכזבת וממשיך לטחון את הנושא, סומך על הטנור שלו ועל המנעד התחושתי הנדיב שיכסו על ערוות הטקסט. נראה שיש כאן חוקים מסחריים, שזמר כמוהו לא יכול להפר אותם. לא חבל על הקול הזה?
ועכשיו כבר עברו השנים/ אין למי לחזור, אין למי לחזור / את רחוקה מכאן אלפי שנות אור/ את במקום שאליו, אז רצינו לעבור
רצינו לעבור. תביני כמה זה קשה בחורף,/ לכתוב שיר אהבה/ כשאין את מי לחבק, אין את מי לחבק.
תשאירי עוד דקה לאהוב, איך בחרת לעזוב. / אתקן את כל הנזק. שגרמתי לליבך,/ איך פרצת בקול בכייך, תתני לי הזדמנות לתקן.
ועכשיו, כשאת כל כך רחוקה. / ומצאת אהבה, ישנה חדשה. / אם יכולתי לשתף אותך בכל מה שקרה,/ אולי היית מבינה, אולי היית משנה.
תביני כמה זה קשה בחורף,/ לכתוב שיר אהבה,/ כשאין את מי לחבק, אין את מי לחבק.
תשאירי עוד דקה לאהוב, איך בחרת לעזוב / אתקן את כל הנזק. שגרמתי לליבך,/ איך פרצת בקול בכייך. תתני לי הזדמנות לתקן.
תשאירי עוד דקה לאהוב, איך בחרת לעזוב / היינו שם כבר את זוכרת. / יום שעובר לא חוזר והחיוך שלך חסר. / תתני לי הזדמנות לתקן.
