הרהורי מצוקה קיומית מטריפה מגיעים בזרם תודעה של התפקחות שפויה של אמן-זמר שיודע מנין בא, אך לא יודע מה מעכב/ מבלבל אותו ומגיע למסקנה עתידית. הרצון הגדול הוא להשתחרר מהקיים הלא-טוב, להילחם בשיטה להתחיל מחדש, לקפוץ מהמכונית להתגלגל לתעלה, ואז "לנער את הבגדים ולהתחיל ללכת". הרגע לעשות את השינוי הגיע.
מאור פרץ שר את הסיפור והתחושה בעיבוד שמתחיל אקוסטי שקט ומאופק וממשיך במקצב פאנקי שמקדם האת הנרטיב בצורה בהירה במנגינה יפה, בהתפתחות שבונה בהדרגה את הדרמה האישית. השירה – שירת נשמה שמעניקה לשיר אמינות ממדרגה ראשונה. יש בשיר אחידות מרכיבים שיוצרת תלכיד אורגני של סינגר שהוא במהות סונגרייטר– הכי קרוב לעצמו.
אני בכלל אומן / אבן גיר באי וולקני/ סיפור של בנאדם שלא יודע מה קרה כי/ הוא גדל אל תוך עולם אחר אל תוך עולם חכם
ואם הכל חכם הבית והטלוויזיה/ הטלפונים המקרר וסירי ואלכסה/ אז איך כולנו מרגישים כל כך טיפשים/ כל כך לבד
רציתי לפתוח את הדלת תוך כדי נסיעה/ לקפוץ להתגלגל אל איזו תעלה/ לקום לבדוק שכל האיברים בסדר/ לנער את הבגדים ולהתחיל ללכת
די די רק אני יודע מתי/ לעשות לזה סוף / להתחיל מחדש/ וכל השיכורים של אלנבי עומדים מולי ב ח' גדולה/ צועקים לי אתה משוגע/ מי מעז להילחם בשיטה? תראה אותנו
אני בכלל אומן מה לי ולכל זה/ הגיבורים שלי הם לא הגיבורים שלכם/ אני לא באמת עייף אני פשוט נלחם כל הזמן/ מתגלגל על הכביש כמו סיגריה דלוקה/ אני השאיפות כולן/ נשפך על הרצפה ומתפזר ברוח/ משחרר את הכלבים ורץ בכל הכוח
