מה קרה? נטשה אותו? לא ברור. מה שברור כירח מלא בלילה: הוא רוצה אותה הלילה.  מול הדמעות שדמע – מבקש לראות את צחוקה, לנגן לה, לשיר לה. רק שתבוא. שלא תיתן לו להישבר.  שתדליק לו את השמש. גם אם מאור תיתון סובל מפיגוע-געגוע, הוא הוציא שיר מחופף, טקסט  שדוף, שחוק, חבוט, שגרתי.
המוסיקה הקצבית אינה משמשת אפילו עלה תאנה. הלחן והקצב מייצרים פופ פשוט עד פשטני. נכון, לא חייבים שיר נוגה כדי לספר על געגועים לאהובה, אבל המוסיקה הקצבית נשמעת לי חַאפּ לַאפּ, חפוזה, נטולת רגש אותנטי, לא מיוחדת במהלכיה המוסיקליים. יש כאן יותר משב רוח קצבי ים-תיכוני ער, עיבוד שמזרים תוסף לדלק,  שמניע את השיר ומעלה אותו על תדר הרדיו הידידותי. גם זה משהו. האם אני טועה בכך שאני מצפה ממאור תיתון למוסיקה ים תיכונית יותר מיוחדת מהממוצע המיינסטרימי?

הלוואי ויכולתי לספר לך הכל/ איך כל לילה את באה כמעט בלי לשאול
הלוואי ויכולתי לספר לך הכל/ על דמעות שדמעתי, שעות על החול
ואם רק הייתי שר לך בשקט/ את כל השירים שכתבתי רק לך
רק לרגע קטן להביט בך צוחקת/ ולרגע אחד להיות מאושר
אז תבואי אליי בואי אליי ותדליקי לי את השמש/ בואי אליי בואי אליי כמו הרוח תיכנסי מהר
אליי עד אליי אל תגידי את נוסעת/ תחבקי אולי אל תיתני לי שוב להישבר/ הלילה את נשארת
הלוואי ויכולתי לספר לך הכל/ איך בשקט בלילה חלמתי עלייך
ואם רק היית כאן איתי בלי לשאול/ הייתי תופס את הגיטרה ומנגן רק אלייך
הלוואי ויכולתי לשיר לך בשקט/ את כל השירים שכתבתי רק לך
רק לרגע קטן להביט בך צוחקת/ ולרגע אחד להיות מאושר
אז תבואי אליי בואי אליי ותדליקי לי את השמש/ בואי אליי בואי אליי כמו הרוח תיכנסי מהר
אליי עד אליי אל תגידי את נוסעת/ תחבקי אולי אל תיתני לי שוב להישבר/ הלילה את נשארת