בואו נכיר לילדים של ימינו את שירי נתן אלתרמן לילדים מלפני 70 שנה. יש בעיה? – שאנחנו ב-2020, עידן מיכל הקטנה ונועה קירל?  ממש אין. יש שירים ישנים שעברו את מחסום הזמן מפני שהם שירי איכות נצחיים. אני מאזין למוסיקה החדשה שתפר נדב הולנדר ל"בוקר טוב", ועולה תחושה של – וואללה, התגעגעת לשירי ילדים כאלה, טעם אמיתי של פעם, כשהיינו ילדים, שירים מהסוג שדילגו מעל מחסום הזמן.
נכון יש מצב, שהילדים של ימינו לא יבינו סיטואציות של הרחוב  התל אביבי דאז. רוכלים שמוכרים את מרכולתם על עגלות רתומות לחמורים נוערים,  אבא שקורא עיתון על המרפסת. פלוגות צבא סדיר שעוברות במצעד צבאי ברחוב. קשישי תל אביב יעלו חיוך על פניהם. למעשה, אלה הסבים והסבתות שיסבירו לנכדים, איך היה לגדול בתל אביב של אז, סוף שנות הארבעים, שנות החמישים.
נדב הולנדר שהלחין ועיבד, מייצג בגילו את דור הבנים והבנות שלהם, אבל ברוחו ובמוסיקה שלו הוא לגמרי שם. גם הקליפ שצירף לשיר מתמקד במראות תל אביביים של אז – העדלאידע, גן החיות של שנות השישים.
אלתרמן מחייך ומצטחקק. מורגש שהוא נהנה לכתוב על "תאנה זקנה", שמתנודדת מול הבית בבוקרו של יום שמש נפלא בו מככבת "צפורת". גם כותב שורות אלה מחייך בהנאה, ולא רק מטעמים נוסטלגיים. המוסיקה מחזירה לקווים מלודיים תמים, להרמוניות עשירות שפונות לילד שבי, ואין לי ספק שהן ידברו גם לנפשות הרכות של ימינו.
נדב הולנדר התאים לאלתרמן מוסיקה במתכון שנשמע קלאסי במובן ה"נאיבי" של המילה.  הפתיח המעודן בפסנתר, המבנה המלודי (חיבור יפהפה בין בית ופזמון) , העיבוד, הקישוטים, השירה התמה, המעט נוגה של ענת מושקובסקי,  הנוכחות הפשוטה של יובל מנדלסון, השריקה, שירת הילדים לקראת סיום. קסום. עשה לי את הבוקר.

*** "בוקר טוב" הוא סינגל ראשון מתוך אלבום שכולו שירי נתן אלתרמן לילדים המתבסס על "מגש הקצב", מופע שעלה לראשונה בפסטיבל הפסנתר 2019.

תְּאֵנָה כָּזוֹ זְקֵנָה/ מוּל בֵּיתֵנוּ מִתְנוֹדֶדֶת,
וְצִפּוֹר כָּזוֹ קְטַנָּה/ בֵּין בַּדֶּיהָ מְרַקֶּדֶת.
מְזַמֶּרֶת הַצִּפֹּרֶת/ הָאָתוֹן בָּרְחוֹב נוֹעֶרֶת,
הָרוֹכְלִים עוֹרְכִים תִּזְמֹרֶת! / בְּקִצּוּר, מַמָּשׁ קוֹנְצֶרט.
וַאֲנִי עַל סַף בֵּיתִי/ שָׁרָה, וְכֻלָּם אִתִּי –
בֹּקֶר טוֹב/ בֹּקֶר טוֹב/ לַצִּפֹּרֶת שֶׁבָּרְחוֹב.
לַצִּפּוֹר/ לָאִילָן/ לַחֲמוֹר/ הַקָּטַן.
וְלָזוֹ אֲשֶׁר אֹהַב אָהוֹב/ בֹּקֶר טוֹב/ בֹּקֶר טוֹב!
גַּם הוֹרַי וְגַם אַחַי/ צוֹעֲקִים: שִׁתְקִי, אֵין כֹּחַ!
אֵיזֶה שִׁיר טִפְּשִׁי, וַי-וַי –/ מִן הַבַּיִת יֵשׁ לִבְרֹחַ.
אָז אֲנִי עוֹשָׂה קְצָת חֶסֶד/ גַּם לָהֶם וּמִשְׁתַּתֶּקֶת,
וְאָבִי עַל הַמִּרְפֶּסֶת/ בָּעִתוֹן קוֹרֵא בְּשֶׁקֶט.
אַךְ אֲנִי שׁוֹמַעַת כָּאן/ אֵיךְ הוּא שָׁר לוֹ בַּזָּקַן –
בֹּקֶר טוֹב…
בַּחַלּוֹן בְּיּוֹם בָּהִיר/ הִסְתַּכַּלְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט
וּפְלֻגּוֹת צָבָא סָדִיר/ בַּמִצְעָד עָבְרוּ מִנֶּגֶד.
חֲצוֹצְרָה, תֻּפִּים, תִּזְמֹרֶת/ וַאֲנִי כָּזוֹ שְׁחַרְחֹרֶת,
וּפִתְאֹם – לֹא תַּאֲמִינוּ –/ קוֹל פְּקֻדָּה, הֵי, שׁוּר יָמִינָה!
וְאֵלַי פּוֹנִים הַכֹּל/ וּפוֹתְחִים בְּקוֹל גָּדוֹל –
בֹּקֶר טוֹב…
בֹּקֶר טוֹב, בֹּקֶר טוֹב/ לַצִּפֹּרֶת שֶׁבָּרְחוֹב.
וְלַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרֵחַ/ וְלַפֶּרַח הַפּוֹרֵחַ
וְלָזוֹ אֲשֶׁר אֹהַב אָהוֹב/ בֹּקֶר טוֹב/ בֹּקֶר טוֹב!