חלק מהשופטים לא נתנו לו "אדומים", אבל התכוונו לצבע הזה. הם פשוט לא העבירו אותו. לקרן פלס לא היה "נעים" ללחוץ אדום לאלעד תבורי, כשלידה יושב האח, בן אל, שמתרגש עד דמעות, אבל היא נתנה "אדום" והתנצלה. יגידו: מה אתה רוצה – הנה דוגמא לשולחן שופטים לא משוחד. אלא מה: שני האנשים הכי מזוהים עם הלהיט "ואת" – קרן פלס שכתבה והראל סקעת שביצע – קטלו את הביצוע של של אלעד תבורי. אובייקטיביות? הם הרי הכי קרובים לשיר. השיפוט שלהם מגיע מקרבה אמוציונאלית אליו. ה"לא נעים" של פלס אומר שבמקרה הזה – גם היא ועמיתתה סקעת  ("כל מה שאגיד – זה לא יצא טוב" – פליטת פה?) היו צריכים לפסול עצמם משיפוט בדיוק כפי שהאח בן אל פסל את עצמו. האם קירבה לשיר פחות בעייתית מאשר קרבה משפחתית? מצד שני, אסף אמדורסקי, שהגיע נקי לסיפור ללא  קירבה משפחתית/ אמונותית לשיר,  קבע בהחלטת יחיד: "הרגשתי שיש כאן זמר אדיר. ממש נהדר".
למי להאמין? לבעלי השיר המאוד לא אוהקטיביים או לשופט המקצוען, זה שמוכר כמחמיר ביותר לעד שולחן השופטים? וגם: מהו הקריטריון לעבור לשלב הבא: הפוטנציאל של יכולותיך הווקאליות או הביצוע המסוים. לא רק אמדורסקי התרשם מיכולותיו הווקאליות של אלעד תבורי אלא גם השופטים האחרים. הבעיה אצל מי שפסלו אותו היתה בחירת השיר, מה שמחזיר לעניין שבו אני דן: מעורבותם של פלס וסקעת במקרה הזה פגעה בנבחן קשות – ללא צדק. הבחור ראוי ללא ספק לאודישן חוזר עם שיר אחר, בשיפוט שאין בו משוא פנים משפחתי או יצירתי. תחזירו לו  את הזכות הזו.
נ.ב 1. החטא מתחיל בהפקה של התוכנית, שמחפשת גימיקים להעצמת הרייטינג. אילו היו מוותרים על משתתפים הקשורים משפחתית לשופטי התוכנית – הכל היה נמנע, אבל מפיקי הכוכב הבא לאירוויזיון אינם יכולים להתאפק. הם יבדקו אם לכל אחד מהשופטים יש עוד זמרים במשפחה. בריאליטי כמו בריאליטי – הגבולות לא מסומנים.
נ.ב 2: לפי בגדי השופטים – היינו כבר בפרק הזה בעבר. העריכה כל כך גסה ומגמתית, שה"הכוכב הבא לאירוויזיון" מאבדת עוד גובה ברמת האמינות שלו.

השתתפו:

אסף ביטון – "תל אביב בלילה"  ציון: 7
ליאת אליהו – "שתישרף האהבה" ציון: 8
רובי בדלוב – Don't Stop Me Now  ציון: 7 (לא עבר)
שחף – Born This Way ציון: 8
קלרה סבג – "מנגינה" ציון: 7
ג'ודית חסין – River ציון: 6
אלעד תבורי – "ואת" ציון: 8