סיפור קצר בנאלי על בינו ובינה. פרידה ללא מילים. המשפט אין דרך חזרה עמד באוויר. לתסריט הכניסו דממה, כוכבים, אופק. הקליפ מעניין יותר מהשיר, וליתר דיוק – מוסיף נדבך יצירתי פיוטי לנרטיב בשילוב של אנימציה וקטעים מתוך סרטי שחור לבן. אולי באיטלקית זה היה נשמע טוב יותר. לא סתם אני אומר איטלקית. לפני כמה שנים פגשנו את חבורת "מונטי פיורי" בתמהיל בין מוסיקת סרף יוונית לפופ איטלקי שנות החמישים והשישים. זו היתה גחמה של רטרו מסוגנן שהוגש בקלילות מפתיעה, ספק מגחכת ספק מצדיעה לתרבות האיטלקית. קריצת קברטית שהפכה לחיוך גדול.
הפרודיה אינה קיימת כאן. הסיבות למעבר לעברית אינן רלוונטיות (השבתת הקברט בגלל הקורונה). התוצאה מעקרת את הייחודיות של ההרכב. קול בריטון פלאטי והרמוניה נשית חוברים לגחמה עקרה על לאב סטורי אולד סקול. דרך חזרה? – בשיר אחר.
שירה, גיטרות: איתמר פינצי. בס, גיטרות, קלידים, תכנות, קולות רקע: אסא רביב. קולות רקע: תום דרום. תופים וכלי הקשה: עירא רביב.
הלילה עוד צעיר בינתיים/ נותרנו לבדנו שניים
עוד רגע וכבר לא נזכור דבר/ מאין ולאן
אין דרך חזרה/ היא אמרה בלי לומר מילה
אין דרך חזרה/ נעלמה אל הדממה
הכוכבים שמעלינו/ הדליקו חשכה בינינו
וכל מה שהואר כבה מזמן
אין דרך חזרה/ היא אמרה בלי לומר מילה
אין דרך חזרה/ נעלמה אל הדממה
עיניך מרחפות באופק/ מירוץ של פעימות הדופק
בקו הגמר שוב נישאר לבד
אין דרך חזרה/ היא אמרה בלי לומר מילה
אין דרך חזרה/ נעלמה אל הדממה
