עיון ביקורת

מוש בן ארי ונינט, בין השמשות (מילים: אסף חזן, דודו טסה לחן: דודו טסה, ינואר 2020)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

הרהורים על הזמן. שאלות שהוא מעורר. השיר הבודד בתוך ים של מילים. הגיג שהופך לרחשי לב. מוש בן ארי ונינט יותר מאשר הם "חופרים" פילוסופית, מצליחים לשדר רחשי לב בדואט אמוציונאלי, מאחד לבבות. השיר והביצוע המשותף אינם תלויים בזמן. הם מהסוג שמנצח את הזמן. י
הביצוע האקוסטי מבליט את החיבור של נינט את מוש. האם הרגש מנצח את השכל? במוסיקה – אולי זה ככה. שיר שלא היה מלבדו – יוצא מן הכוח אל הפועל בזכות שילוב  הלבבות. זה כוחה של המוסיקה, שהיא מייצרת מומנטים שנישאים עם רוחות הזמן למרחקים אינסופיים, משאירה את השאלות הגדולות מאחור – בלתי פתורות.

זמן רודף שאלות – כמה זה אור? מה מזה שלו?
זמן אומר שאין לאן לחזור
ובגילי, שוב לגלות/ את הרצון לאהוב
מה שקרוב/ אל הדקות/ שבין השמשות
עוד מעט יבואו תפילות/ ים גדול את המילים שומע
שיר שלא היה לי מלבדו/ יעטוף אותי, אתה יודע
הערב ירד אל הגן/ ואיך נחשב את הזמן/ שעבר?
זמן רודף שאלות – מה נרצה עוד?/ מה נכון לבחור?
זמן עובר
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *