ימי סוף קורונה (בלי נדר) האביביים מרגישים חזרה למצרים. אני מכיר את התחושה של המפגש עם החופים עוד מימי פסטיבלי נואיבה 1978. תקשיבו לצליל העוד של אביב בכר בפתח השיר. מחברים בצניעות לנרטיב ולהווית השחרור. מכאן מתחיל המסע המחודש של מוש בן ארי לסיני. הטון – כמיהה וגעגועים למקום שנמנע ממנו בימים שהיה שבוי בעיר.
מוסיקה: קצב אפרו מעוטר באלמנטים מזרחיים, מכניס לתחושת של חידוש מסע. ה"אני יורד לסיני" נשמע שיר הודיה ותפילה. המדבר כמקור בריחה, מביא גאולה וחופש לנפש. עד כדי כך? תאמינו למוש בן ארי, שזה מה שהוא היה צריך בשנה האחרונה. הוא כנראה לא יחיד. אני מאמין לשיר הירידה הזה. יציאת מצרים? – תשכחו.
מוש בן ארי יורד לסיני
שוב המדבר קורא לי/ שוב לא שורד את העיר / תנו לי לברוח / אל החופים
שוב זה שורף בבטן / זבוב שנדבק לקיר / תני לי ללכת / תני לי לשיר
אני יורד לסיני לקבל קצת שקט / ולדבר עם אלוהים/ המדבר קורא לי
אז אני יושב יורד לסיני/ מדורה בערב / מעלינו כוכבים / השלווה קוראת לי
אני יורד לסיני/ יורד לסיני
שוב את הגבול עברנו / ועלינו על מונית/ אל החלום שלנו/ בואי נכתוב את השיר
אני יורד לסיני / לקבל קצת שקט / ולדבר עם אלוהים / המדבר קורא לי
אז אני שוב יורד לסיני / מדורה בערב/ מעלינו כוכבים / השלווה קוראת לי
אני יורד לסיני/ יורד לסיני
