משהו השתנה בחייו. המבט הרטרוספקטיבי סוקר בראייה עכשווית את הימים של "להט נעורים מתגבר" של להיות "בתוך גוף עיוור". המבט לאחור רואה דברים גם בהתרפקות מסוימת – "רגש מתוק רחוק נישא באוויר ומתפורר", ומנקודת הזמן הזו עולה גם חרטה הנוגעת ליחסים עם מישהי – "לא הייתי שם בשבילך". הזכרונות מתבררים כמטען רגשי כבד, במכלול הווייתו של האדם. רועי לבן מנסה לברר את מהות המכלול הזה מתוך התפכחות/ התפקחות.
סינגר סונגרייטר לא חייב להוכיח קול גדול. די שיצליח לשדר את הנרטיב שלו בטון ובצלילים שלוקחים למקומות בהם הוא רוצה להיות. רועי לבן מנתב את עצמו לאפיק בלוזי נוגה איטי בקול חד מימדי אבל מבטא את התחושה באמינות גבוהה מנקודת הזמן הזו, וגם מצליח להעצים בהילוך דרמטי לקראת סיום. העיבוד העניק לשיר גם איזושהי תחושה "גוספלית". צליל החצוצרה במעבר – אפקטיבי. הפסנתר הבלוזי נכנס במקומות הנכונים. המחשבה לאחור נטענת במוסיקה תחושתית המעידה על לב ופה שווים.
לוקח זמן לראות /דברים מרחוק /הייתי איש אחר / היינו צעירים מלאי יצרים /בתוך גוף עיוור
פעם היית כל מה שידעתי / ידעתי די מעט / להט נעורים מתגבר / ראש משפיל מבט / כולם רצו אותו דבר / את זה אני זוכר / לא מאשים אותם /ואני מצטער
בתוך גוף עיוור / אני מצטער
רגש מתוק רחוק / נישא באוויר ומתפורר / מוסיקה ריחות הכל / היה חי יותר / דמויות דהויות שאותן שכחתי / מהעבר / לפני שהצבא הגיע / ואת כולן שבר / מאותו הרגע
לא יכול להשתחרר / לא הייתי שם בשבילך / ואני מצטער
את זה אני זוכר / אני מצטער
